VULC ¹ Psalmus Asaph. [Quam bonus Israël Deus,
his qui recto sunt corde !

WLC ¹ לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־ מֶֽלֶךְ׃

VULC ² Mei autem pene moti sunt pedes,
pene effusi sunt gressus mei :

WLC ² יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃

VULC ³ quia zelavi super iniquos,
pacem peccatorum videns.

WLC ³ יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃

VULC ⁴ Quia non est respectus morti eorum,
et firmamentum in plaga eorum.

WLC ⁴ יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲ‍ֽנִיֵּי־ עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃

VULC ⁵ In labore hominum non sunt,
et cum hominibus non flagellabuntur.

WLC ⁵ יִֽירָא֥וּךָ עִם־ שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃

VULC ⁶ Ideo tenuit eos superbia ;
operti sunt iniquitate et impietate sua.

WLC ⁶ יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־ גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃

VULC ⁷ Prodiit quasi ex adipe iniquitas eorum ;
transierunt in affectum cordis.

WLC ⁷ יִֽפְרַח־ בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־ בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃

VULC ⁸ Cogitaverunt et locuti sunt nequitiam ;
iniquitatem in excelso locuti sunt.

WLC ⁸ וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־ יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־ אַפְסֵי־ אָֽרֶץ׃

VULC ⁹ Posuerunt in cælum os suum,
et lingua eorum transivit in terra.

WLC ⁹ לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃

VULC ¹⁰ Ideo convertetur populus meus hic,
et dies pleni invenientur in eis.

WLC ¹⁰ מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃

VULC ¹¹ Et dixerunt : Quomodo scit Deus,
et si est scientia in excelso ?

WLC ¹¹ וְיִשְׁתַּחֲווּ־ ל֥וֹ כָל־ מְלָכִ֑ים כָּל־ גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃

VULC ¹² Ecce ipsi peccatores, et abundantes in sæculo
obtinuerunt divitias.

WLC ¹² כִּֽי־ יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־ עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃

VULC ¹³ Et dixi : Ergo sine causa justificavi cor meum,
et lavi inter innocentes manus meas,

WLC ¹³ יָ֭חֹס עַל־ דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃

VULC ¹⁴ et fui flagellatus tota die,
et castigatio mea in matutinis.

WLC ¹⁴ מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃

VULC ¹⁵ Si dicebam : Narrabo sic ;
ecce nationem filiorum tuorum reprobavi.

WLC ¹⁵ וִיחִ֗י וְיִתֶּן־ לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־ הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃

VULC ¹⁶ Existimabam ut cognoscerem hoc ;
labor est ante me :

WLC ¹⁶ יְהִ֤י פִסַּת־ בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁷ donec intrem in sanctuarium Dei,
et intelligam in novissimis eorum.

WLC ¹⁷ יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־ שֶׁמֶשׁ֮ שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־ גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃

VULC ¹⁸ Verumtamen propter dolos posuisti eis ;
dejecisti eos dum allevarentur.

WLC ¹⁸ בָּר֤וּךְ ׀ יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃

VULC ¹⁹ Quomodo facti sunt in desolationem ?
subito defecerunt : perierunt propter iniquitatem suam.

WLC ¹⁹ וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־ כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

VULC ²⁰ Velut somnium surgentium, Domine,
in civitate tua imaginem ipsorum ad nihilum rediges.

WLC ²⁰ כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־ יִשָֽׁי׃

VULC ²¹ Quia inflammatum est cor meum,
et renes mei commutati sunt ;

VULC ²² et ego ad nihilum redactus sum, et nescivi :

VULC ²³ ut jumentum factus sum apud te,
et ego semper tecum.

VULC ²⁴ Tenuisti manum dexteram meam,
et in voluntate tua deduxisti me,
et cum gloria suscepisti me.

VULC ²⁵ Quid enim mihi est in cælo ?
et a te quid volui super terram ?

VULC ²⁶ Defecit caro mea et cor meum ;
Deus cordis mei, et pars mea, Deus in æternum.

VULC ²⁷ Quia ecce qui elongant se a te peribunt ;
perdidisti omnes qui fornicantur abs te.

VULC ²⁸ Mihi autem adhærere Deo bonum est ;
ponere in Domino Deo spem meam :
ut annuntiem omnes prædicationes tuas
in portis filiæ Sion.]