VULC ¹ In finem, pro torcularibus filiis Core. Psalmus.

WLC ¹ שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף׃

VULC ² [Quam dilecta tabernacula tua, Domine virtutum !

WLC ² אֱלֹהִ֥ים אַל־ דֳּמִי־ לָ֑ךְ אַל־ תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל־ תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל׃

VULC ³ Concupiscit, et deficit anima mea in atria Domini ;
cor meum et caro mea exsultaverunt in Deum vivum.

WLC ³ כִּֽי־ הִנֵּ֣ה א֭וֹיְבֶיךָ יֶהֱמָי֑וּן וּ֝מְשַׂנְאֶ֗יךָ נָ֣שְׂאוּ רֹֽאשׁ׃

VULC ⁴ Etenim passer invenit sibi domum,
et turtur nidum sibi, ubi ponat pullos suos :
altaria tua, Domine virtutum,
rex meus, et Deus meus.

WLC ⁴ עַֽל־ עַ֭מְּךָ יַעֲרִ֣ימוּ ס֑וֹד וְ֝יִתְיָעֲצ֗וּ עַל־ צְפוּנֶֽיךָ׃

VULC ⁵ Beati qui habitant in domo tua, Domine ;
in sæcula sæculorum laudabunt te.

WLC ⁵ אָמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־ יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־ יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃

VULC ⁶ Beatus vir cujus est auxilium abs te :
ascensiones in corde suo disposuit,

WLC ⁶ כִּ֤י נוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃

VULC ⁷ in valle lacrimarum, in loco quem posuit.

WLC ⁷ אָהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃

VULC ⁸ Etenim benedictionem dabit legislator ;
ibunt de virtute in virtutem :
videbitur Deus deorum in Sion.

WLC ⁸ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם־ יֹ֥שְׁבֵי צֽוֹר׃

VULC ⁹ Domine Deus virtutum, exaudi orationem meam ;
auribus percipe, Deus Jacob.

WLC ⁹ גַּם־ אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤י֥וּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי־ ל֣וֹט סֶֽלָה׃

VULC ¹⁰ Protector noster, aspice, Deus,
et respice in faciem christi tui.

WLC ¹⁰ עֲשֵֽׂה־ לָהֶ֥ם כְּמִדְיָ֑ן כְּֽסִֽיסְרָ֥א כְ֝יָבִ֗ין בְּנַ֣חַל קִישֽׁוֹן׃

VULC ¹¹ Quia melior est dies una in atriis tuis super millia ;
elegi abjectus esse in domo Dei mei
magis quam habitare in tabernaculis peccatorum.

WLC ¹¹ נִשְׁמְד֥וּ בְֽעֵין־ דֹּ֑אר הָ֥יוּ דֹּ֝֗מֶן לָאֲדָמָֽה׃

VULC ¹² Quia misericordiam et veritatem diligit Deus :
gratiam et gloriam dabit Dominus.

WLC ¹² שִׁיתֵ֣מוֹ נְ֭דִיבֵמוֹ כְּעֹרֵ֣ב וְכִזְאֵ֑ב וּֽכְזֶ֥בַח וּ֝כְצַלְמֻנָּ֗ע כָּל־ נְסִיכֵֽמוֹ׃

VULC ¹³ Non privabit bonis eos qui ambulant in innocentia :
Domine virtutum, beatus homo qui sperat in te.]

WLC ¹³ אֲשֶׁ֣ר אָ֭מְרוּ נִ֣ירֲשָׁה לָּ֑נוּ אֵ֝֗ת נְא֣וֹת אֱלֹהִֽים׃

WLC ¹⁴ אֱ‍ֽלֹהַ֗י שִׁיתֵ֥מוֹ כַגַּלְגַּ֑ל כְּ֝קַ֗שׁ לִפְנֵי־ רֽוּחַ׃

WLC ¹⁵ כְּאֵ֥שׁ תִּבְעַר־ יָ֑עַר וּ֝כְלֶהָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט הָרִֽים׃

WLC ¹⁶ כֵּ֭ן תִּרְדְּפֵ֣ם בְּסַעֲרֶ֑ךָ וּבְסוּפָתְךָ֥ תְבַהֲלֵֽם׃

WLC ¹⁷ מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִֽיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ יְהוָֽה׃

WLC ¹⁸ יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־ עַ֗ד וְֽיַחְפְּר֥וּ וְיֹאבֵֽדוּ׃

WLC ¹⁹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־ אַתָּ֬ה שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה לְבַדֶּ֑ךָ עֶ֝לְי֗וֹן עַל־ כָּל־ הָאָֽרֶץ׃