DRB ¹ Et je levai les yeux, et je regardai ; et voici un homme, et dans sa main un cordeau à mesurer.

KJV ¹ I lifted up mine eyes again, and looked, and behold a man with a measuring line in his hand.

WLC ¹ וָאֶשָּׂ֥א אֶת־ עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃

DRB ² Et je dis : où vas-tu ? Et il me dit : [Je vais] pour mesurer Jérusalem, pour voir quelle est sa largeur et quelle est sa longueur.

KJV ² Then said I, Whither goest thou? And he said unto me, To measure Jerusalem, to see what is the breadth thereof, and what is the length thereof.

WLC ² וָאֹמַ֗ר אֶל־ הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה־ אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת־ יְהוּדָ֔ה אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל וִירוּשָׁלָֽם׃

DRB ³ Et voici, l'ange qui parlait avec moi sortit, et un autre ange sortit à sa rencontre, et lui dit : Cours, parle à ce jeune homme, disant :

KJV ³ And, behold, the angel that talked with me went forth, and another angel went out to meet him,

WLC ³ וַיַּרְאֵ֣נִי יְהוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָרָשִֽׁים׃

DRB ⁴ Jérusalem sera habitée comme les villes ouvertes, à cause de la multitude des hommes et du bétail [qui seront] au milieu d'elle.

KJV ⁴ And said unto him, Run, speak to this young man, saying, Jerusalem shall be inhabited as towns without walls for the multitude of men and cattle therein:

WLC ⁴ וָאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר־ זֵ֣רוּ אֶת־ יְהוּדָ֗ה כְּפִי־ אִישׁ֙ לֹא־ נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֤אוּ אֵ֙לֶּה֙ לְהַחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת־ קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל־ אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָרוֹתָֽהּ׃

DRB ⁵ Et moi, je lui serai, dit l'Éternel, une muraille de feu tout autour, et je serai [sa] gloire au milieu d'elle.

KJV ⁵ For I, saith the LORD, will be unto her a wall of fire round about, and will be the glory in the midst of her.

WLC ⁵ וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא וְהִנֵּה־ אִ֑ישׁ וּבְיָד֖וֹ חֶ֥בֶל מִדָּֽה׃

DRB ⁶ Ho, Ho ! fuyez donc du pays du nord, dit l'Éternel, car je vous ai dispersés aux quatre vents des cieux, dit l'Éternel.

KJV ⁶ Ho, ho, come forth, and flee from the land of the north, saith the LORD: for I have spread you abroad as the four winds of the heaven, saith the LORD.

WLC ⁶ וָאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת־ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה־ רָחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אָרְכָּֽהּ׃

DRB ⁷ Ho ! échappe-toi, Sion, toi qui habites chez la fille de Babylone !

KJV ⁷ Deliver thyself, O Zion, that dwellest with the daughter of Babylon.

WLC ⁷ וְהִנֵּ֗ה הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י יֹצֵ֑א וּמַלְאָ֣ךְ אַחֵ֔ר יֹצֵ֖א לִקְרָאתֽוֹ׃

DRB ⁸ Car ainsi dit l'Éternel des armées : Après la gloire, il m'a envoyé vers les nations qui ont fait de vous leur proie ; car celui qui vous touche, touche la prunelle de son œil.

KJV ⁸ For thus saith the LORD of hosts; After the glory hath he sent me unto the nations which spoiled you: for he that toucheth you toucheth the apple of his eye.

WLC ⁸ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־ הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז לֵאמֹ֑ר פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַ֔ם מֵרֹ֥ב אָדָ֛ם וּבְהֵמָ֖ה בְּתוֹכָֽהּ׃

DRB ⁹ Car voici, je secoue ma main sur elles, et elles seront la proie de ceux qui les servaient ; et vous saurez que l'Éternel des armées m'a envoyé.

KJV ⁹ For, behold, I will shake mine hand upon them, and they shall be a spoil to their servants: and ye shall know that the LORD of hosts hath sent me.

WLC ⁹ וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה־ לָּהּ֙ נְאֻם־ יְהוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶֽהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃

DRB ¹⁰ Exulte, et réjouis-toi, fille de Sion ! car voici, je viens et je demeurerai au milieu de toi, dit l'Éternel.

KJV ¹⁰ Sing and rejoice, O daughter of Zion: for, lo, I come, and I will dwell in the midst of thee, saith the LORD.

WLC ¹⁰ ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם־ יְהוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־ יְהוָֽה׃

DRB ¹¹ Et beaucoup de nations se joindront à l'Éternel en ce jour-là, et elles me seront pour peuple, et je demeurerai au milieu de toi ; et tu sauras que l'Éternel des armées m'a envoyé à toi.

KJV ¹¹ And many nations shall be joined to the LORD in that day, and shall be my people: and I will dwell in the midst of thee, and thou shalt know that the LORD of hosts hath sent me unto thee.

WLC ¹¹ ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־ בָּבֶֽל׃

DRB ¹² Et l'Éternel possédera Juda [comme] sa part sur la terre sainte, et il choisira encore Jérusalem.

KJV ¹² And the LORD shall inherit Judah his portion in the holy land, and shall choose Jerusalem again.

WLC ¹² כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל־ הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּ֚י הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ׃

DRB ¹³ Que toute chair fasse silence devant l'Éternel, car il s'est réveillé de sa demeure sainte.

KJV ¹³ Be silent, O all flesh, before the LORD: for he is raised up out of his holy habitation.

WLC ¹³ כִּ֠י הִנְנִ֨י מֵנִ֤יף אֶת־ יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי׃

WLC ¹⁴ רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת־ צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי־ בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם־ יְהוָֽה׃

WLC ¹⁵ וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים אֶל־ יְהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי־ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ׃

WLC ¹⁶ וְנָחַ֨ל יְהוָ֤ה אֶת־ יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם׃

WLC ¹⁷ הַ֥ס כָּל־ בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃