DRB ¹ Et Hiram, roi de Tyr, envoya ses serviteurs vers Salomon, car il avait entendu qu'on l'avait oint pour roi à la place de son père ; car Hiram avait toujours aimé David.

VULC ¹ Misit quoque Hiram rex Tyri servos suos ad Salomonem : audivit enim quod ipsum unxissent regem pro patre ejus : quia amicus fuerat Hiram David omni tempore.

WLC ¹ וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכָל־ הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־ הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־ שְׁלֹמֹ֖ה כָּל־ יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃

DRB ² Et Salomon envoya vers Hiram, disant :

VULC ² Misit autem Salomon ad Hiram, dicens :

WLC ² וַיְהִ֥י לֶֽחֶם־ שְׁלֹמֹ֖ה לְי֣וֹם אֶחָ֑ד שְׁלֹשִׁ֥ים כֹּר֙ סֹ֔לֶת וְשִׁשִּׁ֥ים כֹּ֖ר קָֽמַח׃

DRB ³ Tu sais, quant à David, mon père, qu'il ne put bâtir une maison pour le nom de l'Éternel, son Dieu, à cause de la guerre dont [ses ennemis] l'entourèrent jusqu'à ce que l'Éternel les mit sous la plante de ses pieds.

VULC ³ Tu scis voluntatem David patris mei, et quia non potuerit ædificare domum nomini Domini Dei sui propter bella imminentia per circuitum, donec daret Dominus eos sub vestigio pedum ejus.

WLC ³ עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַד מֵֽאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים׃

DRB ⁴ Mais maintenant l'Éternel, mon Dieu, m'a donné de la tranquillité de tous les côtés ; il n'y a ni adversaire ni événement fâcheux.

VULC ⁴ Nunc autem requiem dedit Dominus Deus meus mihi per circuitum, et non est satan, neque occursus malus.

WLC ⁴ כִּי־ ה֞וּא רֹדֶ֣ה ׀ בְּכָל־ עֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר מִתִּפְסַח֙ וְעַד־ עַזָּ֔ה בְּכָל־ מַלְכֵ֖י עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְשָׁל֗וֹם הָ֥יָה ל֛וֹ מִכָּל־ עֲבָרָ֖יו מִסָּבִֽיב׃

DRB ⁵ Et voici, j'ai résolu de bâtir une maison pour le nom de l'Éternel, mon Dieu, ainsi que l'Éternel a parlé à David, mon père, disant : Ton fils, que je mettrai à ta place sur ton trône, lui, bâtira une maison à* mon nom.

VULC ⁵ Quam ob rem cogito ædificare templum nomini Domini Dei mei, sicut locutus est Dominus David patri meo, dicens : Filius tuus, quem dabo pro te super solium tuum, ipse ædificabit domum nomini meo.

WLC ⁵ וַיֵּשֶׁב֩ יְהוּדָ֨ה וְיִשְׂרָאֵ֜ל לָבֶ֗טַח אִ֣ישׁ תַּ֤חַת גַּפְנוֹ֙ וְתַ֣חַת תְּאֵֽנָת֔וֹ מִדָּ֖ן וְעַד־ בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כֹּ֖ל יְמֵ֥י שְׁלֹמֹֽה׃

DRB ⁶ Et maintenant, commande qu'on me coupe des cèdres dans le Liban ; et mes serviteurs seront avec tes serviteurs, et je te donnerai les gages de tes serviteurs selon tout ce que tu [me] diras ; car tu sais qu'il n'y a personne parmi nous qui s'entende à couper le bois comme les Sidoniens.

VULC ⁶ Præcipe igitur ut præcidant mihi servi tui cedros de Libano, et servi mei sint cum servis tuis : mercedem autem servorum tuorum dabo tibi quamcumque petieris : scis enim quomodo non est in populo meo vir qui noverit ligna cædere sicut Sidonii.

WLC ⁶ וַיְהִ֣י לִשְׁלֹמֹ֗ה אַרְבָּעִ֥ים אֶ֛לֶף אֻרְוֺ֥ת סוּסִ֖ים לְמֶרְכָּב֑וֹ וּשְׁנֵים־ עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִֽׁים׃

DRB ⁷ Et il arriva, quand Hiram entendit les paroles de Salomon, qu'il s'en réjouit beaucoup ; et il dit : Béni soit aujourd'hui l'Éternel, qui a donné à David un fils sage, sur ce grand peuple !

VULC ⁷ Cum ergo audisset Hiram verba Salomonis, lætatus est valde, et ait : Benedictus Dominus Deus hodie, qui dedit David filium sapientissimum super populum hunc plurimum.

WLC ⁷ וְכִלְכְּלוּ֩ הַנִּצָּבִ֨ים הָאֵ֜לֶּה אֶת־ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְאֵ֧ת כָּל־ הַקָּרֵ֛ב אֶל־ שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּֽלֶךְ־ שְׁלֹמֹ֖ה אִ֣ישׁ חָדְשׁ֑וֹ לֹ֥א יְעַדְּר֖וּ דָּבָֽר׃

DRB ⁸ Et Hiram envoya à Salomon, disant : J'ai entendu ce que tu m'as envoyé [dire] ; je ferai tout ce que tu désires, à l'égard des bois de cèdre et des bois de cyprès*.

VULC ⁸ Et misit Hiram ad Salomonem, dicens : Audivi quæcumque mandasti mihi : ego faciam omnem voluntatem tuam in lignis cedrinis et abiegnis.

WLC ⁸ וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־ הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־ שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ׃

DRB ⁹ Mes serviteurs les descendront du Liban à la mer, et je les mettrai en radeaux sur la mer [pour les faire passer] jusqu'au lieu que tu m'enverras [dire] ; et je les ferai délier là, et tu les enlèveras. Et toi, tu accompliras mon désir, en donnant du pain à ma maison.

VULC ⁹ Servi mei deponent ea de Libano ad mare, et ego componam ea in ratibus in mari usque ad locum quem significaveris mihi : et applicabo ea ibi, et tu tolles ea : præbebisque necessaria mihi, ut detur cibus domui meæ.

WLC ⁹ וַיִּתֵּן֩ אֱלֹהִ֨ים חָכְמָ֧ה לִשְׁלֹמֹ֛ה וּתְבוּנָ֖ה הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וְרֹ֣חַב לֵ֔ב כַּח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־ שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

DRB ¹⁰ Et Hiram donna à Salomon des bois de cèdre, et des bois de cyprès, tout ce qu'il désirait ;

VULC ¹⁰ Itaque Hiram dabat Salomoni ligna cedrina, et ligna abiegna, juxta omnem voluntatem ejus.

WLC ¹⁰ וַתֵּ֙רֶב֙ חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה מֵֽחָכְמַ֖ת כָּל־ בְּנֵי־ קֶ֑דֶם וּמִכֹּ֖ל חָכְמַ֥ת מִצְרָֽיִם׃

DRB ¹¹ et Salomon donna à Hiram vingt mille cors de froment pour nourrir sa maison, et vingt cors d'huile fine*. C'est là ce que Salomon donna à Hiram chaque année.

VULC ¹¹ Salomon autem præbebat Hiram coros tritici viginti millia in cibum domui ejus, et viginti coros purissimi olei : hæc tribuebat Salomon Hiram per singulos annos.

WLC ¹¹ וַיֶּחְכַּם֮ מִכָּל־ הָֽאָדָם֒ מֵאֵיתָ֣ן הָאֶזְרָחִ֗י וְהֵימָ֧ן וְכַלְכֹּ֛ל וְדַרְדַּ֖ע בְּנֵ֣י מָח֑וֹל וַיְהִֽי־ שְׁמ֥וֹ בְכָֽל־ הַגּוֹיִ֖ם סָבִֽיב׃

DRB ¹² Et l'Éternel donna de la sagesse à Salomon, comme il le lui avait dit. Et il y eut paix entre Hiram et Salomon, et ils firent alliance eux deux.

VULC ¹² Dedit quoque Dominus sapientiam Salomoni, sicut locutus est ei : et erat pax inter Hiram et Salomonem, et percusserunt ambo fœdus.

WLC ¹² וַיְדַבֵּ֕ר שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים מָשָׁ֑ל וַיְהִ֥י שִׁיר֖וֹ חֲמִשָּׁ֥ה וָאָֽלֶף׃

DRB ¹³ Et le roi Salomon fit une levée sur tout Israël, et la levée fut de trente mille hommes.

VULC ¹³ Elegitque rex Salomon operarios de omni Israël, et erat indictio triginta millia virorum.

WLC ¹³ וַיְדַבֵּר֮ עַל־ הָֽעֵצִים֒ מִן־ הָאֶ֙רֶז֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וְעַד֙ הָאֵז֔וֹב אֲשֶׁ֥ר יֹצֵ֖א בַּקִּ֑יר וַיְדַבֵּר֙ עַל־ הַבְּהֵמָ֣ה וְעַל־ הָע֔וֹף וְעַל־ הָרֶ֖מֶשׂ וְעַל־ הַדָּגִֽים׃

DRB ¹⁴ Et il les envoya au Liban, dix mille par mois, par relais : ils étaient un mois au Liban, deux mois à la maison ; et Adoniram était [préposé] sur la levée.

VULC ¹⁴ Mittebatque eos in Libanum, decem millia per menses singulos vicissim, ita ut duobus mensibus essent in domibus suis : et Adoniram erat super hujuscemodi indictione.

WLC ¹⁴ וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִכָּל־ הָ֣עַמִּ֔ים לִשְׁמֹ֕עַ אֵ֖ת חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה מֵאֵת֙ כָּל־ מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר שָׁמְע֖וּ אֶת־ חָכְמָתֽוֹ׃

DRB ¹⁵ Et Salomon avait soixante-dix mille [hommes] qui portaient des fardeaux, et quatre-vingt mille qui taillaient [la pierre] sur la montagne,

VULC ¹⁵ Fueruntque Salomoni septuaginta millia eorum qui onera portabant, et octoginta millia latomorum in monte,

WLC ¹⁵ וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ־ צ֤וֹר אֶת־ עֲבָדָיו֙ אֶל־ שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹת֛וֹ מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כָּל־ הַיָּמִֽים׃

DRB ¹⁶ outre les chefs, les intendants de Salomon, qui étaient [préposés] sur l'œuvre, trois mille trois cents, qui avaient autorité sur le peuple qui travaillait à l'œuvre.

VULC ¹⁶ absque præpositis qui præerant singulis operibus, numero trium millium et trecentorum, præcipientium populo et his qui faciebant opus.

WLC ¹⁶ וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־ חִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃

DRB ¹⁷ Et le roi commanda, et on transporta de grandes pierres, des pierres de prix, pour faire les fondements de la maison, des pierres de taille.

VULC ¹⁷ Præcepitque rex ut tollerent lapides grandes, lapides pretiosos in fundamentum templi, et quadrarent eos :

WLC ¹⁷ אַתָּ֨ה יָדַ֜עְתָּ אֶת־ דָּוִ֣ד אָבִ֗י כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ לִבְנ֣וֹת בַּ֗יִת לְשֵׁם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו מִפְּנֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר סְבָבֻ֑הוּ עַ֤ד תֵּת־ יְהוָה֙ אֹתָ֔ם תַּ֖חַת כַּפּ֥וֹת

DRB ¹⁸ Et les ouvriers* de Salomon et les ouvriers* de Hiram, et les Guibliens, taillèrent et préparèrent le bois et les pierres pour bâtir la maison.

VULC ¹⁸ quos dolaverunt cæmentarii Salomonis et cæmentarii Hiram : porro Giblii præparaverunt ligna et lapides ad ædificandam domum.

WLC ¹⁸ וְעַתָּ֕ה הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י לִ֖י מִסָּבִ֑יב אֵ֣ין שָׂטָ֔ן וְאֵ֖ין פֶּ֥גַע רָֽע׃

WLC ¹⁹ וְהִנְנִ֣י אֹמֵ֔ר לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לְשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־ דָּוִ֤ד אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר בִּנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֶתֵּ֤ן תַּחְתֶּ֙יךָ֙ עַל־ כִּסְאֶ֔ךָ הֽוּא־ יִבְנֶ֥ה הַבַּ֖יִת לִשְׁמִֽי׃

WLC ²⁰ וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ־ לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן־ הַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם־ עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י ׀ אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת־ עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים׃

WLC ²¹ וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת־ דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל־ הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה׃

WLC ²² וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל־ שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר־ שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת־ כָּל־ חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים׃

WLC ²³ עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִן־ הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד־ הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־ תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת־ חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי׃

WLC ²⁴ וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל־ חֶפְצֽוֹ׃

WLC ²⁵ וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה־ יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה׃

WLC ²⁶ וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־ ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם׃

WLC ²⁷ וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃

WLC ²⁸ וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־ הַמַּֽס׃

WLC ²⁹ וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃

WLC ³⁰ לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־ הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃

WLC ³¹ וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ וַיַּסִּעוּ֩ אֲבָנִ֨ים גְּדֹל֜וֹת אֲבָנִ֧ים יְקָר֛וֹת לְיַסֵּ֥ד הַבָּ֖יִת אַבְנֵ֥י גָזִֽית׃

WLC ³² וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃