VULC ¹ Non intrabit eunuchus, attritis vel amputatis testiculis et abscisso veretro, ecclesiam Domini.

WLC ¹ לֹא־ יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־ אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו׃

VULC ² Non ingredietur mamzer, hoc est, de scorto natus, in ecclesiam Domini, usque ad decimam generationem.

WLC ² לֹֽא־ יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־ דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃

VULC ³ Ammonites et Moabites etiam post decimam generationem non intrabunt ecclesiam Domini in æternum :

WLC ³ לֹא־ יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־ יָ֥בֹא ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃

VULC ⁴ quia noluerunt vobis occurrere cum pane et aqua in via quando egressi estis de Ægypto : et quia conduxerunt contra te Balaam filium Beor de Mesopotamia Syriæ, ut malediceret tibi :

WLC ⁴ לֹֽא־ יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־ יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהוָ֖ה עַד־ עוֹלָֽם׃

VULC ⁵ et noluit Dominus Deus tuus audire Balaam, vertitque maledictionem ejus in benedictionem tuam, eo quod diligeret te.

WLC ⁵ עַל־ דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־ קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־ בִּלְעָ֣ם בֶּן־ בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃

VULC ⁶ Non facies cum eis pacem, nec quæras eis bona cunctis diebus vitæ tuæ in sempiternum.

WLC ⁶ וְלֹֽא־ אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־ בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

VULC ⁷ Non abominaberis Idumæum, quia frater tuus est : nec Ægyptium, quia advena fuisti in terra ejus.

WLC ⁷ לֹא־ תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כָּל־ יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃

VULC ⁸ Qui nati fuerint ex eis, tertia generatione intrabunt in ecclesiam Domini.

WLC ⁸ לֹֽא־ תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא לֹא־ תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־ גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ׃

VULC ⁹ Quando egressus fueris adversus hostes tuos in pugnam, custodies te ab omni re mala.

WLC ⁹ בָּנִ֛ים אֲשֶׁר־ יִוָּלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּ֣וֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃

VULC ¹⁰ Si fuerit inter vos homo, qui nocturno pollutus sit somnio, egredietur extra castra,

WLC ¹⁰ כִּֽי־ תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל־ אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע׃

VULC ¹¹ et non revertetur, priusquam ad vesperam lavetur aqua : et post solis occasum regredietur in castra.

WLC ¹¹ כִּֽי־ יִהְיֶ֤ה בְךָ֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֛ר לֹא־ יִהְיֶ֥ה טָה֖וֹר מִקְּרֵה־ לָ֑יְלָה וְיָצָא֙ אֶל־ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה לֹ֥א יָבֹ֖א אֶל־ תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶֽה׃

VULC ¹² Habebis locum extra castra, ad quem egrediaris ad requisita naturæ,

WLC ¹² וְהָיָ֥ה לִפְנֽוֹת־ עֶ֖רֶב יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וּכְבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ יָבֹ֖א אֶל־ תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶה׃

VULC ¹³ gerens paxillum in balteo : cumque sederis, fodies per circuitum, et egesta humo operies

WLC ¹³ וְיָד֙ תִּהְיֶ֣ה לְךָ֔ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָצָ֥אתָ שָׁ֖מָּה חֽוּץ׃

VULC ¹⁴ quo relevatus es : Dominus enim Deus tuus ambulat in medio castrorum, ut eruat te, et tradat tibi inimicos tuos : et sint castra tua sancta, et nihil in eis appareat fœditatis, ne derelinquat te.

WLC ¹⁴ וְיָתֵ֛ד תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ עַל־ אֲזֵנֶ֑ךָ וְהָיָה֙ בְּשִׁבְתְּךָ֣ ח֔וּץ וְחָפַרְתָּ֣ה בָ֔הּ וְשַׁבְתָּ֖ וְכִסִּ֥יתָ אֶת־ צֵאָתֶֽךָ׃

VULC ¹⁵ Non trades servum domino suo, qui ad te confugerit.

WLC ¹⁵ כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וְלֹֽא־ יִרְאֶ֤ה בְךָ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְשָׁ֖ב מֵאַחֲרֶֽיךָ׃

VULC ¹⁶ Habitabit tecum in loco, qui ei placuerit, et in una urbium tuarum requiescet : ne contristes eum.

WLC ¹⁶ לֹא־ תַסְגִּ֥יר עֶ֖בֶד אֶל־ אֲדֹנָ֑יו אֲשֶׁר־ יִנָּצֵ֥ל אֵלֶ֖יךָ מֵעִ֥ם אֲדֹנָֽיו׃

VULC ¹⁷ Non erit meretrix de filiabus Israël, nec scortator de filiis Israël.

WLC ¹⁷ עִמְּךָ֞ יֵשֵׁ֣ב בְּקִרְבְּךָ֗ בַּמָּק֧וֹם אֲשֶׁר־ יִבְחַ֛ר בְּאַחַ֥ד שְׁעָרֶ֖יךָ בַּטּ֣וֹב ל֑וֹ לֹ֖א תּוֹנֶֽנּוּ׃

VULC ¹⁸ Non offeres mercedem prostibuli, nec pretium canis in domo Domini Dei tui, quidquid illud est quod voveris : quia abominatio est utrumque apud Dominum Deum tuum.

WLC ¹⁸ לֹא־ תִהְיֶ֥ה קְדֵשָׁ֖ה מִבְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־ יִהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵל׃

VULC ¹⁹ Non fœnerabis fratri tuo ad usuram pecuniam, nec fruges, nec quamlibet aliam rem :

WLC ¹⁹ לֹא־ תָבִיא֩ אֶתְנַ֨ן זוֹנָ֜ה וּמְחִ֣יר כֶּ֗לֶב בֵּ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְכָל־ נֶ֑דֶר כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ גַּם־ שְׁנֵיהֶֽם׃

VULC ²⁰ sed alieno. Fratri autem tuo absque usura id quo indiget, commodabis : ut benedicat tibi Dominus Deus tuus in omni opere tuo in terra, ad quam ingredieris possidendam.

WLC ²⁰ לֹא־ תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כָּל־ דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃

VULC ²¹ Cum votum voveris Domino Deo tuo, non tardabis reddere : quia requiret illud Dominus Deus tuus, et si moratus fueris, reputabitur tibi in peccatum.

WLC ²¹ לַנָּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֔ךָ עַל־ הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־ אַתָּ֥ה בָא־ שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

VULC ²² Si nolueris polliceri, absque peccato eris.

WLC ²² כִּֽי־ תִדֹּ֥ר נֶ֙דֶר֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵ֖ר לְשַׁלְּמ֑וֹ כִּֽי־ דָּרֹ֨שׁ יִדְרְשֶׁ֜נּוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃

VULC ²³ Quod autem semel egressum est de labiis tuis, observabis, et facies sicut promisisti Domino Deo tuo, et propria voluntate et ore tuo locutus es.

WLC ²³ וְכִ֥י תֶחְדַּ֖ל לִנְדֹּ֑ר לֹֽא־ יִהְיֶ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃

VULC ²⁴ Ingressus vineam proximi tui, comede uvas, quantum tibi placuerit : foras autem ne efferas tecum.

WLC ²⁴ מוֹצָ֥א שְׂפָתֶ֖יךָ תִּשְׁמֹ֣ר וְעָשִׂ֑יתָ כַּאֲשֶׁ֨ר נָדַ֜רְתָּ לַיהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נְדָבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ בְּפִֽיךָ׃

VULC ²⁵ Si intraveris in segetem amici tui, franges spicas, et manu conteres : falce autem non metes.

WLC ²⁵ כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שָׂבְעֶ֑ךָ וְאֶֽל־ כֶּלְיְךָ֖ לֹ֥א תִתֵּֽן׃

WLC ²⁶ כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃