VULC ¹ [Quid necesse est homini majora se quærere,
cum ignoret quid conducat sibi in vita sua,
numero dierum peregrinationis suæ,
et tempore quod velut umbra præterit ?
aut quis ei poterit indicare
quod post eum futurum sub sole sit ?

WLC ¹ ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃

VULC ² Melius est nomen bonum quam unguenta pretiosa,
et dies mortis die nativitatis.

WLC ² ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־ בֵּֽית־ אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־ בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־ הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־ לִבּֽוֹ׃

VULC ³ Melius est ire ad domum luctus
quam ad domum convivii ;
in illa enim finis cunctorum admonetur hominum,
et vivens cogitat quid futurum sit.

WLC ³ ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂחֹ֑ק כִּֽי־ בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב׃

VULC ⁴ Melior est ira risu,
quia per tristitiam vultus corrigitur animus delinquentis.

WLC ⁴ לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה׃

VULC ⁵ Cor sapientium ubi tristitia est,
et cor stultorum ubi lætitia.

WLC ⁵ ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים׃

VULC ⁶ Melius est a sapiente corripi,
quam stultorum adulatione decipi ;

WLC ⁶ כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם־ זֶ֖ה הָֽבֶל׃

VULC ⁷ quia sicut sonitus spinarum ardentium sub olla,
sic risus stulti.
Sed et hoc vanitas.

WLC ⁷ כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־ לֵ֖ב מַתָּנָֽה׃

VULC ⁸ Calumnia conturbat sapientem,
et perdet robur cordis illius.

WLC ⁸ ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־ רֽוּחַ׃

VULC ⁹ Melior est finis orationis quam principium.
Melior est patiens arrogante.

WLC ⁹ אַל־ תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ׃

VULC ¹⁰ Ne sis velox ad irascendum,
quia ira in sinu stulti requiescit.

WLC ¹⁰ אַל־ תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־ זֶֽה׃

VULC ¹¹ Ne dicas : Quid putas causæ est
quod priora tempora meliora fuere quam nunc sunt ?
stulta enim est hujuscemodi interrogatio.

WLC ¹¹ טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־ נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ׃

VULC ¹² Utilior est sapientia cum divitiis,
et magis prodest videntibus solem.

WLC ¹² כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחָכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחָכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ׃

VULC ¹³ Sicut enim protegit sapientia, sic protegit pecunia ;
hoc autem plus habet eruditio et sapientia,
quod vitam tribuunt possessori suo.

WLC ¹³ רְאֵ֖ה אֶת־ מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לְתַקֵּ֔ן אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עִוְּתֽוֹ׃

VULC ¹⁴ Considera opera Dei,
quod nemo possit corrigere quem ille despexerit.

WLC ¹⁴ בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת־ זֶ֤ה לְעֻמַּת־ זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל־ דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה׃

VULC ¹⁵ In die bona fruere bonis,
et malam diem præcave ;
sicut enim hanc, sic et illam fecit Deus,
ut non inveniat homo contra eum justas querimonias.

WLC ¹⁵ אֶת־ הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ׃

VULC ¹⁶ Hæc quoque vidi in diebus vanitatis meæ :
justus perit in justitia sua,
et impius multo vivit tempore in malitia sua.

WLC ¹⁶ אַל־ תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־ תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃

VULC ¹⁷ Noli esse justus multum,
neque plus sapias quam necesse est,
ne obstupescas.

WLC ¹⁷ אַל־ תִּרְשַׁ֥ע הַרְבֵּ֖ה וְאַל־ תְּהִ֣י סָכָ֑ל לָ֥מָּה תָמ֖וּת בְּלֹ֥א עִתֶּֽךָ׃

VULC ¹⁸ Ne impie agas multum,
et noli esse stultus,
ne moriaris in tempore non tuo.

WLC ¹⁸ ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־ מִזֶּ֖ה אַל־ תַּנַּ֣ח אֶת־ יָדֶ֑ךָ כִּֽי־ יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־ כֻּלָּֽם׃

VULC ¹⁹ Bonum est te sustentare justum :
sed et ab illo ne subtrahas manum tuam ;
quia qui timet Deum nihil negligit.

WLC ¹⁹ הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃

VULC ²⁰ Sapientia confortavit sapientem
super decem principes civitatis ;

WLC ²⁰ כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־ טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא׃

VULC ²¹ non est enim homo justus in terra
qui faciat bonum et non peccet.

WLC ²¹ גַּ֤ם לְכָל־ הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔רוּ אַל־ תִּתֵּ֖ן לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־ תִשְׁמַ֥ע אֶֽת־ עַבְדְּךָ֖ מְקַלְלֶֽךָ׃

VULC ²² Sed et cunctis sermonibus qui dicuntur
ne accomodes cor tuum,
ne forte audias servum tuum maledicentem tibi ;

WLC ²² כִּ֛י גַּם־ פְּעָמִ֥ים רַבּ֖וֹת יָדַ֣ע לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר גַּם־ קִלַּ֥לְתָּ אֲחֵרִֽים׃

VULC ²³ scit enim conscientia tua
quia et tu crebro maledixisti aliis.

WLC ²³ כָּל־ זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחָכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃

VULC ²⁴ Cuncta tentavi in sapientia.
Dixi : Sapiens efficiar :
et ipsa longius recessit a me,

WLC ²⁴ רָח֖וֹק מַה־ שֶּׁהָיָ֑ה וְעָמֹ֥ק ׀ עָמֹ֖ק מִ֥י יִמְצָאֶֽנּוּ׃

VULC ²⁵ multo magis quam erat.
Et alta profunditas, quis inveniet eam ?]

WLC ²⁵ סַבּ֨וֹתִֽי אֲנִ֤י וְלִבִּי֙ לָדַ֣עַת וְלָת֔וּר וּבַקֵּ֥שׁ חָכְמָ֖ה וְחֶשְׁבּ֑וֹן וְלָדַ֙עַת֙ רֶ֣שַׁע כֶּ֔סֶל וְהַסִּכְל֖וּת הוֹלֵלֽוֹת׃

VULC ²⁶ [Lustravi universa animo meo,
ut scirem et considerarem,
et quærerem sapientiam, et rationem,
et ut cognoscerem impietatem stulti,
et errorem imprudentium :

WLC ²⁶ וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־ הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־ הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃

VULC ²⁷ et inveni amariorem morte mulierem,
quæ laqueus venatorum est,
et sagena cor ejus ;
vincula sunt manus illius.
Qui placet Deo effugiet illam ;
qui autem peccator est capietur ab illa.

WLC ²⁷ רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן׃

VULC ²⁸ Ecce hoc inveni, dixit Ecclesiastes,
unum et alterum ut invenirem rationem,

WLC ²⁸ אֲשֶׁ֛ר עוֹד־ בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־ אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃

VULC ²⁹ quam adhuc quærit anima mea,
et non inveni.
Virum de mille unum reperi ;
mulierem ex omnibus non inveni.

WLC ²⁹ לְבַד֙ רְאֵה־ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־ הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃

VULC ³⁰ Solummodo hoc inveni,
quod fecerit Deus hominem rectum,
et ipse se infinitis miscuerit quæstionibus.
Quis talis ut sapiens est ?
et quis cognovit solutionem verbi ?]