VULC ¹ Profectus inde Abraham in terram australem, habitavit inter Cades et Sur : et peregrinatus est in Geraris.

WLC ¹ וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־ קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר׃

VULC ² Dixitque de Sara uxore sua : Soror mea est. Misit ergo Abimelech rex Geraræ, et tulit eam.

WLC ² וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־ שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־ שָׂרָֽה׃

VULC ³ Venit autem Deus ad Abimelech per somnium nocte, et ait illi : En morieris propter mulierem quam tulisti : habet enim virum.

WLC ³ וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־ אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־ הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־ לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל׃

VULC ⁴ Abimelech vero non tetigerat eam, et ait : Domine, num gentem ignorantem et justam interficies ?

WLC ⁴ וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־ צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג׃

VULC ⁵ nonne ipse dixit mihi : Soror mea est : et ipsa ait : Frater meus est ? In simplicitate cordis mei, et munditia manuum mearum feci hoc.

WLC ⁵ הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־ לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־ גַם־ הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־ לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת׃

VULC ⁶ Dixitque ad eum Deus : Et ego scio quod simplici corde feceris : et ideo custodivi te ne peccares in me, et non dimisi ut tangeres eam.

WLC ⁶ וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־ לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־ אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־ לִ֑י עַל־ כֵּ֥ן לֹא־ נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃

VULC ⁷ Nunc ergo redde viro suo uxorem, quia propheta est : et orabit pro te, et vives : si autem nolueris reddere, scito quod morte morieris tu, et omnia quæ tua sunt.

WLC ⁷ וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־ הָאִישׁ֙ כִּֽי־ נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־ אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־ מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־ אֲשֶׁר־ לָֽךְ׃

VULC ⁸ Statimque de nocte consurgens Abimelech, vocavit omnes servos suos : et locutus est universa verba hæc in auribus eorum, timueruntque omnes viri valde.

WLC ⁸ וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־ עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־ כָּל־ הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃

VULC ⁹ Vocavit autem Abimelech etiam Abraham, et dixit ei : Quid fecisti nobis ? quid peccavimus in te, quia induxisti super me et super regnum meum peccatum grande ? quæ non debuisti facere, fecisti nobis.

WLC ⁹ וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה־ עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶֽה־ חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־ הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־ מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־ יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי׃

VULC ¹⁰ Rursumque expostulans, ait : Quid vidisti, ut hoc faceres ?

WLC ¹⁰ וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־ אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־ הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

VULC ¹¹ Respondit Abraham : Cogitavi mecum, dicens : Forsitan non est timor Dei in loco isto : et interficient me propter uxorem meam :

WLC ¹¹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־ יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־ דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃

VULC ¹² alias autem et vere soror mea est, filia patris mei, et non filia matris meæ, et duxi eam in uxorem.

WLC ¹² וְגַם־ אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־ אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־ אִמִּ֑י וַתְּהִי־ לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃

VULC ¹³ Postquam autem eduxit me Deus de domo patris mei, dixi ad eam : Hanc misericordiam facies mecum : in omni loco, ad quem ingrediemur, dices quod frater tuus sim.

WLC ¹³ וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֮ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־ הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־ לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃

VULC ¹⁴ Tulit igitur Abimelech oves et boves, et servos et ancillas, et dedit Abraham : reddiditque illi Saram uxorem suam,

WLC ¹⁴ וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

VULC ¹⁵ et ait : Terra coram vobis est, ubicumque tibi placuerit habita.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב׃

VULC ¹⁶ Saræ autem dixit : Ecce mille argenteos dedi fratri tuo, hoc erit tibi in velamen oculorum ad omnes qui tecum sunt, et quocumque perrexeris : mementoque te deprehensam.

WLC ¹⁶ וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־ לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת׃

VULC ¹⁷ Orante autem Abraham, sanavit Deus Abimelech et uxorem, ancillasque ejus, et pepererunt :

WLC ¹⁷ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־ הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־ אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־ אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ׃

VULC ¹⁸ concluserat enim Dominus omnem vulvam domus Abimelech propter Saram uxorem Abrahæ.

WLC ¹⁸ כִּֽי־ עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל־ רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־ דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם׃