VULC ¹ Elevans autem Jacob oculos suos, vidit venientem Esau, et cum eo quadringentos viros : divisitque filios Liæ et Rachel, ambarumque famularum :

WLC ¹ וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־ הַיְלָדִ֗ים עַל־ לֵאָה֙ וְעַל־ רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת׃

VULC ² et posuit utramque ancillam, et liberos earum, in principio : Liam vero, et filios ejus, in secundo loco : Rachel autem et Joseph novissimos.

WLC ² וַיָּ֧שֶׂם אֶת־ הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־ יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־ לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־ רָחֵ֥ל וְאֶת־ יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃

VULC ³ Et ipse progrediens adoravit pronus in terram septies, donec appropinquaret frater ejus.

WLC ³ וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־ גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־ אָחִֽיו׃

VULC ⁴ Currens itaque Esau obviam fratri suo, amplexatus est eum : stringensque collum ejus, et osculans flevit.

WLC ⁴ וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־ צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃

VULC ⁵ Levatisque oculis, vidit mulieres et parvulos earum, et ait : Quid sibi volunt isti ? et si ad te pertinent ? Respondit : Parvuli sunt quos donavit mihi Deus servo tuo.

WLC ⁵ וַיִּשָּׂ֣א אֶת־ עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־ הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־ הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־ אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־ חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־ עַבְדֶּֽךָ׃

VULC ⁶ Et appropinquantes ancillæ et filii earum, incurvati sunt.

WLC ⁶ וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃

VULC ⁷ Accessit quoque Lia cum pueris suis : et cum similiter adorassent, extremi Joseph et Rachel adoraverunt.

WLC ⁷ וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־ לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃

VULC ⁸ Dixitque Esau : Quænam sunt istæ turmæ quas obviam habui ? Respondit : Ut invenirem gratiam coram domino meo.

WLC ⁸ וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־ הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־ חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃

VULC ⁹ At ille ait : Habeo plurima, frater mi, sint tua tibi.

WLC ⁹ וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־ לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־ לָֽךְ׃

VULC ¹⁰ Dixitque Jacob : Noli ita, obsecro : sed si inveni gratiam in oculis tuis, accipe munusculum de manibus meis. Sic enim vidi faciem tuam, quasi viderim vultum Dei : esto mihi propitius,

WLC ¹⁰ וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־ נָא֙ אִם־ נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־ כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃

VULC ¹¹ et suscipe benedictionem quam attuli tibi, et quam donavit mihi Deus tribuens omnia. Vix fratre compellente, suscipiens,

WLC ¹¹ קַח־ נָ֤א אֶת־ בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־ חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־ לִי־ כֹ֑ל וַיִּפְצַר־ בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃

VULC ¹² ait : Gradiamur simul, eroque socius itineris tui.

WLC ¹² וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃

VULC ¹³ Dixitque Jacob : Nosti, domine mi, quod parvulos habeam teneros, et oves, et boves fœtas mecum : quas si plus in ambulando fecero laborare, morientur una die cuncti greges.

WLC ¹³ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־ הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־ הַצֹּֽאן׃

VULC ¹⁴ Præcedat dominus meus ante servum suum : et ego sequar paulatim vestigia ejus, sicut videro parvulos meos posse, donec veniam ad dominum meum in Seir.

WLC ¹⁴ יַעֲבָר־ נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־ לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־ אָבֹ֥א אֶל־ אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃

VULC ¹⁵ Respondit Esau : Oro te, ut de populo qui mecum est, saltem socii remaneant viæ tuæ. Non est, inquit, necesse : hoc uno tantum indigeo, ut inveniam gratiam in conspectu tuo, domine mi.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־ נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־ הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־ חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃

VULC ¹⁶ Reversus est itaque illo die Esau itinere quo venerat in Seir.

WLC ¹⁶ וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה׃

VULC ¹⁷ Et Jacob venit in Socoth : ubi ædificata domo et fixis tentoriis appellavit nomen loci illius Socoth, id est, Tabernacula.

WLC ¹⁷ וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־ כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־ הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת׃

VULC ¹⁸ Transivitque in Salem urbem Sichimorum, quæ est in terra Chanaan, postquam reversus est de Mesopotamia Syriæ : et habitavit juxta oppidum.

WLC ¹⁸ וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־ פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃

VULC ¹⁹ Emitque partem agri, in qua fixerat tabernacula, a filiis Hemor patris Sichem centum agnis.

WLC ¹⁹ וַיִּ֜קֶן אֶת־ חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־ שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־ חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃

VULC ²⁰ Et erecto ibi altari, invocavit super illud fortissimum Deum Israël.

WLC ²⁰ וַיַּצֶּב־ שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃