VULC ¹ Sermo qui factus est ad Jeremiam a Domino, postquam dimissus est a Nabuzardan magistro militiæ de Rama, quando tulit eum vinctum catenis in medio omnium qui migrabant de Jerusalem et Juda, et ducebantur in Babylonem.

WLC ¹ הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־ הָיָ֤ה אֶֽל־ יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה אַחַ֣ר ׀ שַׁלַּ֣ח אֹת֗וֹ נְבוּזַרְאֲדָ֛ן רַב־ טַבָּחִ֖ים מִן־ הָֽרָמָ֑ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֹת֗וֹ וְהֽוּא־ אָס֤וּר בָּֽאזִקִּים֙ בְּת֨וֹךְ כָּל־ גָּל֤וּת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ וִֽיהוּדָ֔ה הַמֻּגְלִ֖ים בָּבֶֽלָה׃

VULC ² Tollens ergo princeps militiæ Jeremiam, dixit ad eum : Dominus Deus tuus locutus est malum hoc super locum istum :

WLC ² וַיִּקַּ֥ח רַב־ טַבָּחִ֖ים לְיִרְמְיָ֑הוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ דִּבֶּר֙ אֶת־ הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את אֶל־ הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃

VULC ³ et adduxit, et fecit Dominus sicut locutus est, quia peccastis Domino, et non audistis vocem ejus : et factus est vobis sermo hic.

WLC ³ וַיָּבֵ֥א וַיַּ֛עַשׂ יְהוָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר כִּֽי־ חֲטָאתֶ֤ם לַֽיהוָה֙ וְלֹֽא־ שְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקוֹל֔וֹ וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם הַזֶּֽה׃

VULC ⁴ Nunc ergo ecce solvi te hodie de catenis quæ sunt in manibus tuis : si placet tibi ut venias mecum in Babylonem, veni, et ponam oculos meos super te : si autem displicet tibi venire mecum in Babylonem, reside : ecce omnis terra in conspectu tuo est : quod elegeris, et quo placuerit tibi ut vadas, illuc perge :

WLC ⁴ וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֧ה פִתַּחְתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם מִֽן־ הָאזִקִּים֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־ יָדֶךָ֒ אִם־ ט֨וֹב בְּעֵינֶ֜יךָ לָב֧וֹא אִתִּ֣י בָבֶ֗ל בֹּ֚א וְאָשִׂ֤ים אֶת־ עֵינִי֙ עָלֶ֔יךָ וְאִם־ רַ֧ע בְּעֵינֶ֛יךָ לָבֽוֹא־ אִתִּ֥י בָבֶ֖ל חֲדָ֑ל רְאֵה֙ כָּל־ הָאָ֣רֶץ לְפָנֶ֔יךָ אֶל־ ט֨וֹב וְאֶל־ הַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לָלֶ֥כֶת שָׁ֖מָּה לֵֽךְ׃

VULC ⁵ et mecum noli venire, sed habita apud Godoliam filium Ahicam filii Saphan, quem præposuit rex Babylonis civitatibus Juda : habita ergo cum eo in medio populi : vel quocumque placuerit tibi ut vadas, vade. Dedit quoque ei magister militiæ cibaria et munuscula, et dimisit eum.

WLC ⁵ וְעוֹדֶ֣נּוּ לֹֽא־ יָשׁ֗וּב וְשֻׁ֡בָה אֶל־ גְּדַלְיָ֣ה בֶן־ אֲחִיקָ֣ם בֶּן־ שָׁפָ֡ן אֲשֶׁר֩ הִפְקִ֨יד מֶֽלֶךְ־ בָּבֶ֜ל בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְשֵׁ֤ב אִתּוֹ֙ בְּת֣וֹךְ הָעָ֔ם א֠וֹ אֶל־ כָּל־ הַיָּשָׁ֧ר בְּעֵינֶ֛יךָ לָלֶ֖כֶת לֵ֑ךְ וַיִּתֶּן־ ל֧וֹ רַב־ טַבָּחִ֛ים אֲרֻחָ֥ה וּמַשְׂאֵ֖ת וַֽיְשַׁלְּחֵֽהוּ׃

VULC ⁶ Venit autem Jeremias ad Godoliam filium Ahicam in Masphath, et habitavit cum eo in medio populi qui relictus fuerat in terra.

WLC ⁶ וַיָּבֹ֧א יִרְמְיָ֛הוּ אֶל־ גְּדַלְיָ֥ה בֶן־ אֲחִיקָ֖ם הַמִּצְפָּ֑תָה וַיֵּ֤שֶׁב אִתּוֹ֙ בְּת֣וֹךְ הָעָ֔ם הַנִּשְׁאָרִ֖ים בָּאָֽרֶץ׃

VULC ⁷ Cumque audissent omnes principes exercitus, qui dispersi fuerant per regiones, ipsi et socii eorum, quod præfecisset rex Babylonis Godoliam filium Ahicam terræ, et quod commendasset ei viros, et mulieres, et parvulos, et de pauperibus terræ, qui non fuerant translati in Babylonem,

WLC ⁷ וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־ שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֜ים אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה הֵ֚מָּה וְאַנְשֵׁיהֶ֔ם כִּֽי־ הִפְקִ֧יד מֶֽלֶךְ־ בָּבֶ֛ל אֶת־ גְּדַלְיָ֥הוּ בֶן־ אֲחִיקָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכִ֣י ׀ הִפְקִ֣יד אִתּ֗וֹ אֲנָשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ וָטָ֔ף וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ מֵאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־ הָגְל֖וּ בָּבֶֽלָה׃

VULC ⁸ venerunt ad Godoliam in Masphath, et Ismahel filius Nathaniæ, et Johanan et Jonathan filii Caree, et Sareas filius Thanehumeth, et filii Ophi, qui erant de Netophathi, et Jezonias filius Maachathi, ipsi et viri eorum.

WLC ⁸ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־ גְּדַלְיָ֖ה הַמִּצְפָּ֑תָה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־ נְתַנְיָ֡הוּ וְיוֹחָנָ֣ן וְיוֹנָתָ֣ן בְּנֵֽי־ קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־ תַּנְחֻ֜מֶת וּבְנֵ֣י ׀ הַנְּטֹפָתִ֗י וִֽיזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־ הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃

VULC ⁹ Et juravit eis Godolias filius Ahicam filii Saphan, et comitibus eorum, dicens : Nolite timere servire Chaldæis : habitate in terra, et servite regi Babylonis, et bene erit vobis.

WLC ⁹ וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֜ם גְּדַלְיָ֨הוּ בֶן־ אֲחִיקָ֤ם בֶּן־ שָׁפָן֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֣ם לֵאמֹ֔ר אַל־ תִּֽירְא֖וּ מֵעֲב֣וֹד הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־ מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִיטַ֥ב לָכֶֽם׃

VULC ¹⁰ Ecce ego habito in Masphath, ut respondeam præcepto Chaldæorum qui mittuntur ad nos : vos autem colligite vindemiam, et messem, et oleum, et condite in vasis vestris, et manete in urbibus vestris quas tenetis.

WLC ¹⁰ וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י יֹשֵׁב֙ בַּמִּצְפָּ֔ה לַֽעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ אֵלֵ֑ינוּ וְאַתֶּ֡ם אִסְפוּ֩ יַ֨יִן וְקַ֜יִץ וְשֶׁ֗מֶן וְשִׂ֙מוּ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וּשְׁב֖וּ בְּעָרֵיכֶ֥ם אֲשֶׁר־ תְּפַשְׂתֶּֽם׃

VULC ¹¹ Sed et omnes Judæi qui erant in Moab, et in filiis Ammon, et in Idumæa, et in universis regionibus, audito quod dedisset rex Babylonis reliquias in Judæa, et quod præposuisset super eos Godoliam filium Ahicam filii Saphan,

WLC ¹¹ וְגַ֣ם כָּֽל־ הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־ בְּמוֹאָ֣ב ׀ וּבִבְנֵֽי־ עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וַאֲשֶׁ֤ר בְּכָל־ הָֽאֲרָצוֹת֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּֽי־ נָתַ֧ן מֶֽלֶךְ־ בָּבֶ֛ל שְׁאֵרִ֖ית לִֽיהוּדָ֑ה וְכִי֙ הִפְקִ֣יד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־ גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־ אֲחִיקָ֥ם בֶּן־ שָׁפָֽן׃

VULC ¹² reversi sunt, inquam, omnes Judæi de universis locis ad quæ profugerant, et venerunt in terram Juda ad Godoliam in Masphath, et collegerunt vinum et messem multam nimis.

WLC ¹² וַיָּשֻׁ֣בוּ כָל־ הַיְּהוּדִ֗ים מִכָּל־ הַמְּקֹמוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִדְּחוּ־ שָׁ֔ם וַיָּבֹ֧אוּ אֶֽרֶץ־ יְהוּדָ֛ה אֶל־ גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑תָה וַיַּאַסְפ֛וּ יַ֥יִן וָקַ֖יִץ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

VULC ¹³ Johanan autem filius Caree, et omnes principes exercitus qui dispersi fuerant in regionibus, venerunt ad Godoliam in Masphath,

WLC ¹³ וְיֽוֹחָנָן֙ בֶּן־ קָרֵ֔חַ וְכָל־ שָׂרֵ֥י הַחֲיָלִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֑ה בָּ֥אוּ אֶל־ גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּֽתָה׃

VULC ¹⁴ et dixerunt ei : Scito quod Baalis, rex filiorum Ammon, misit Ismahel filium Nathaniæ percutere animam tuam. Et non credidit eis Godolias filius Ahicam.

WLC ¹⁴ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הֲיָדֹ֤עַ תֵּדַע֙ כִּ֞י בַּעֲלִ֣יס ׀ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־ עַמּ֗וֹן שָׁלַח֙ אֶת־ יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־ נְתַנְיָ֔ה לְהַכֹּתְךָ֖ נָ֑פֶשׁ וְלֹא־ הֶאֱמִ֣ין לָהֶ֔ם גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־ אֲחִיקָֽם׃

VULC ¹⁵ Johanan autem filius Caree dixit ad Godoliam seorsum in Masphath, loquens : Ibo, et percutiam Ismahel filium Nathaniæ, nullo sciente, ne interficiat animam tuam, et dissipentur omnes Judæi qui congregati sunt ad te, et peribunt reliquiæ Juda.

WLC ¹⁵ וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־ קָרֵ֡חַ אָמַ֣ר אֶל־ גְּדַלְיָהוּ֩ בַסֵּ֨תֶר בַּמִּצְפָּ֜ה לֵאמֹ֗ר אֵ֤לְכָה נָּא֙ וְאַכֶּה֙ אֶת־ יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־ נְתַנְיָ֔ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יֵדָ֑ע לָ֧מָּה יַכֶּ֣כָּה נֶּ֗פֶשׁ וְנָפֹ֙צוּ֙ כָּל־ יְהוּדָ֔ה הַנִּקְבָּצִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְאָבְדָ֖ה שְׁאֵרִ֥ית יְהוּדָֽה׃

VULC ¹⁶ Et ait Godolias filius Ahicam ad Johanan filium Caree : Noli facere verbum hoc : falsum enim tu loqueris de Ismahel.

WLC ¹⁶ וַיֹּ֨אמֶר גְּדַלְיָ֤הוּ בֶן־ אֲחִיקָם֙ אֶל־ יוֹחָנָ֣ן בֶּן־ קָרֵ֔חַ אַֽל־ אֶת־ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה כִּֽי־ שֶׁ֛קֶר אַתָּ֥ה דֹבֵ֖ר אֶל־ יִשְׁמָעֵֽאל׃