VULC ¹ [Homo natus de muliere, brevi vivens tempore,
repletur multis miseriis.

WLC ¹ אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע־ רֹֽגֶז׃

VULC ² Qui quasi flos egreditur et conteritur,
et fugit velut umbra, et numquam in eodem statu permanet.

WLC ² כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד׃

VULC ³ Et dignum ducis super hujuscemodi aperire oculos tuos,
et adducere eum tecum in judicium ?

WLC ³ אַף־ עַל־ זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ׃

VULC ⁴ Quis potest facere mundum de immundo conceptum semine ?
nonne tu qui solus es ?

WLC ⁴ מִֽי־ יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד׃

VULC ⁵ Breves dies hominis sunt :
numerus mensium ejus apud te est :
constituisti terminos ejus, qui præteriri non poterunt.

WLC ⁵ אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים ׀ יָמָ֗יו מִֽסְפַּר־ חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃

VULC ⁶ Recede paululum ab eo, ut quiescat,
donec optata veniat, sicut mercenarii, dies ejus.

WLC ⁶ שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד־ יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ׃

VULC ⁷ Lignum habet spem :
si præcisum fuerit, rursum virescit,
et rami ejus pullulant.

WLC ⁷ כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־ יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל׃

VULC ⁸ Si senuerit in terra radix ejus,
et in pulvere emortuus fuerit truncus illius,

WLC ⁸ אִם־ יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ׃

VULC ⁹ ad odorem aquæ germinabit,
et faciet comam, quasi cum primum plantatum est.

WLC ⁹ מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־ נָֽטַע׃

VULC ¹⁰ Homo vero cum mortuus fuerit, et nudatus,
atque consumptus, ubi, quæso, est ?

WLC ¹⁰ וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ׃

VULC ¹¹ Quomodo si recedant aquæ de mari,
et fluvius vacuefactus arescat :

WLC ¹¹ אָֽזְלוּ־ מַ֭יִם מִנִּי־ יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃

VULC ¹² sic homo, cum dormierit, non resurget :
donec atteratur cælum, non evigilabit,
nec consurget de somno suo.

WLC ¹² וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא־ יָ֫ק֥וּם עַד־ בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא־ יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם׃

VULC ¹³ Quis mihi hoc tribuat, ut in inferno protegas me,
et abscondas me donec pertranseat furor tuus,
et constituas mihi tempus in quo recorderis mei ?

WLC ¹³ מִ֤י יִתֵּ֨ן ׀ בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד־ שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִׁ֥ית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃

VULC ¹⁴ Putasne mortuus homo rursum vivat ?
cunctis diebus quibus nunc milito, expecto
donec veniat immutatio mea.

WLC ¹⁴ אִם־ יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל־ יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד־ בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי׃

VULC ¹⁵ Vocabis me, et ego respondebo tibi :
operi manuum tuarum porriges dexteram.

WLC ¹⁵ תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף׃

VULC ¹⁶ Tu quidem gressus meos dinumerasti :
sed parce peccatis meis.

WLC ¹⁶ כִּֽי־ עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא־ תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל־ חַטָּאתִֽי׃

VULC ¹⁷ Signasti quasi in sacculo delicta mea,
sed curasti iniquitatem meam.

WLC ¹⁷ חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל־ עֲוֺנִֽי׃

VULC ¹⁸ Mons cadens defluit,
et saxum transfertur de loco suo :

WLC ¹⁸ וְ֭אוּלָם הַר־ נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ׃

VULC ¹⁹ lapides excavant aquæ,
et alluvione paulatim terra consumitur :
et hominem ergo similiter perdes.

WLC ¹⁹ אֲבָנִ֤ים ׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף־ סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־ אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ׃

VULC ²⁰ Roborasti eum paululum, ut in perpetuum transiret :
immutabis faciem ejus, et emittes eum.

WLC ²⁰ תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ׃

VULC ²¹ Sive nobiles fuerint filii ejus,
sive ignobiles, non intelliget.

WLC ²¹ יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא־ יָבִ֥ין לָֽמוֹ׃

VULC ²² Attamen caro ejus, dum vivet, dolebit,
et anima illius super semetipso lugebit.]

WLC ²² אַךְ־ בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל׃