VULC ¹ Addidit quoque Job, assumens parabolam suam, et dixit :

WLC ¹ וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃

VULC ² [Vivit Deus, qui abstulit judicium meum,
et Omnipotens, qui ad amaritudinem adduxit animam meam.

WLC ² חַי־ אֵ֭ל הֵסִ֣יר מִשְׁפָּטִ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הֵמַ֥ר נַפְשִֽׁי׃

VULC ³ Quia donec superest halitus in me,
et spiritus Dei in naribus meis,

WLC ³ כִּֽי־ כָל־ ע֣וֹד נִשְׁמָתִ֣י בִ֑י וְר֖וּחַ אֱל֣וֹהַּ בְּאַפִּֽי׃

VULC ⁴ non loquentur labia mea iniquitatem,
nec lingua mea meditabitur mendacium.

WLC ⁴ אִם־ תְּדַבֵּ֣רְנָה שְׂפָתַ֣י עַוְלָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנִ֗י אִם־ יֶהְגֶּ֥ה רְמִיָּֽה׃

VULC ⁵ Absit a me ut justos vos esse judicem :
donec deficiam, non recedam ab innocentia mea.

WLC ⁵ חָלִ֣ילָה לִּי֮ אִם־ אַצְדִּ֪יק אֶ֫תְכֶ֥ם עַד־ אֶגְוָ֑ע לֹא־ אָסִ֖יר תֻּמָּתִ֣י מִמֶּֽנִּי׃

VULC ⁶ Justificationem meam, quam cœpi tenere, non deseram :
neque enim reprehendit me cor meum in omni vita mea.

WLC ⁶ בְּצִדְקָתִ֣י הֶ֭חֱזַקְתִּי וְלֹ֣א אַרְפֶּ֑הָ לֹֽא־ יֶחֱרַ֥ף לְ֝בָבִ֗י מִיָּמָֽי׃

VULC ⁷ Sit ut impius, inimicus meus,
et adversarius meus quasi iniquus.

WLC ⁷ יְהִ֣י כְ֭רָשָׁע אֹ֣יְבִ֑י וּמִתְקוֹמְמִ֥י כְעַוָּֽל׃

VULC ⁸ Quæ est enim spes hypocritæ, si avare rapiat,
et non liberet Deus animam ejus ?

WLC ⁸ כִּ֤י מַה־ תִּקְוַ֣ת חָ֭נֵף כִּ֣י יִבְצָ֑ע כִּ֤י יֵ֖שֶׁל אֱל֣וֹהַּ נַפְשֽׁוֹ׃

VULC ⁹ Numquid Deus audiet clamorem ejus,
cum venerit super eum angustia ?

WLC ⁹ הַֽ֭צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל כִּֽי־ תָב֖וֹא עָלָ֣יו צָרָֽה׃

VULC ¹⁰ aut poterit in Omnipotente delectari,
et invocare Deum omni tempore ?

WLC ¹⁰ אִם־ עַל־ שַׁדַּ֥י יִתְעַנָּ֑ג יִקְרָ֖א אֱל֣וֹהַּ בְּכָל־ עֵֽת׃

VULC ¹¹ Docebo vos per manum Dei quæ Omnipotens habeat,
nec abscondam.

WLC ¹¹ אוֹרֶ֣ה אֶתְכֶ֣ם בְּיַד־ אֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר עִם־ שַׁ֝דַּ֗י לֹ֣א אֲכַחֵֽד׃

VULC ¹² Ecce vos omnes nostis :
et quid sine causa vana loquimini ?

WLC ¹² הֵן־ אַתֶּ֣ם כֻּלְּכֶ֣ם חֲזִיתֶ֑ם וְלָמָּה־ זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל תֶּהְבָּֽלוּ׃

VULC ¹³ Hæc est pars hominis impii apud Deum,
et hæreditas violentorum, quam ob Omnipotente suscipient.

WLC ¹³ זֶ֤ה ׀ חֵֽלֶק־ אָדָ֖ם רָשָׁ֥ע ׀ עִם־ אֵ֑ל וְֽנַחֲלַ֥ת עָ֝רִיצִ֗ים מִשַּׁדַּ֥י יִקָּֽחוּ׃

VULC ¹⁴ Si multiplicati fuerint filii ejus, in gladio erunt,
et nepotes ejus non saturabuntur pane :

WLC ¹⁴ אִם־ יִרְבּ֣וּ בָנָ֣יו לְמוֹ־ חָ֑רֶב וְ֝צֶאֱצָאָ֗יו לֹ֣א יִשְׂבְּעוּ־ לָֽחֶם׃

VULC ¹⁵ qui reliqui fuerint ex eo sepelientur in interitu,
et viduæ illius non plorabunt.

WLC ¹⁵ בַּמָּ֣וֶת יִקָּבֵ֑רוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה׃

VULC ¹⁶ Si comportaverit quasi terram argentum,
et sicut lutum præparaverit vestimenta :

WLC ¹⁶ אִם־ יִצְבֹּ֣ר כֶּעָפָ֣ר כָּ֑סֶף וְ֝כַחֹ֗מֶר יָכִ֥ין מַלְבּֽוּשׁ׃

VULC ¹⁷ præparabit quidem, sed justus vestietur illis,
et argentum innocens dividet.

WLC ¹⁷ יָ֭כִין וְצַדִּ֣יק יִלְבָּ֑שׁ וְ֝כֶ֗סֶף נָקִ֥י יַחֲלֹֽק׃

VULC ¹⁸ Ædificavit sicut tinea domum suam,
et sicut custos fecit umbraculum.

WLC ¹⁸ בָּנָ֣ה כָעָ֣שׁ בֵּית֑וֹ וּ֝כְסֻכָּ֗ה עָשָׂ֥ה נֹצֵֽר׃

VULC ¹⁹ Dives, cum dormierit, nihil secum auferet :
aperiet oculos suos, et nihil inveniet.

WLC ¹⁹ עָשִׁ֣יר יִ֭שְׁכַּב וְלֹ֣א יֵאָסֵ֑ף עֵינָ֖יו פָּקַ֣ח וְאֵינֶֽנּוּ׃

VULC ²⁰ Apprehendet eum quasi aqua inopia :
nocte opprimet eum tempestas.

WLC ²⁰ תַּשִּׂיגֵ֣הוּ כַ֭מַּיִם בַּלָּה֑וֹת לַ֝֗יְלָה גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה׃

VULC ²¹ Tollet eum ventus urens, et auferet,
et velut turbo rapiet eum de loco suo.

WLC ²¹ יִשָּׂאֵ֣הוּ קָדִ֣ים וְיֵלַ֑ךְ וִֽ֝ישָׂעֲרֵ֗הוּ מִמְּקֹמֽוֹ׃

VULC ²² Et mittet super eum, et non parcet :
de manu ejus fugiens fugiet.

WLC ²² וְיַשְׁלֵ֣ךְ עָ֭לָיו וְלֹ֣א יַחְמֹ֑ל מִ֝יָּד֗וֹ בָּר֥וֹחַ יִבְרָֽח׃

VULC ²³ Stringet super eum manus suas,
et sibilabit super illum, intuens locum ejus.]

WLC ²³ יִשְׂפֹּ֣ק עָלֵ֣ימוֹ כַפֵּ֑ימוֹ וְיִשְׁרֹ֥ק עָ֝לָ֗יו מִמְּקֹמֽוֹ׃