VULC ¹ [Nunc autem derident me juniores tempore,
quorum non dignabar patres ponere cum canibus gregis mei :

WLC ¹ וְעַתָּ֤ה ׀ שָֽׂחֲק֣וּ עָלַי֮ צְעִירִ֥ים מִמֶּ֗נִּי לְיָ֫מִ֥ים אֲשֶׁר־ מָאַ֥סְתִּי אֲבוֹתָ֑ם לָ֝שִׁ֗ית עִם־ כַּלְבֵ֥י צֹאנִֽי׃

VULC ² quorum virtus manuum mihi erat pro nihilo,
et vita ipsa putabantur indigni :

WLC ² גַּם־ כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח׃

VULC ³ egestate et fame steriles, qui rodebant in solitudine,
squallentes calamitate et miseria.

WLC ³ בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הַֽעֹרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֝֗מֶשׁ שׁוֹאָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה׃

VULC ⁴ Et mandebant herbas, et arborum cortices,
et radix juniperorum erat cibus eorum :

WLC ⁴ הַקֹּטְפִ֣ים מַלּ֣וּחַ עֲלֵי־ שִׂ֑יחַ וְשֹׁ֖רֶשׁ רְתָמִ֣ים לַחְמָֽם׃

VULC ⁵ qui de convallibus ista rapientes,
cum singula reperissent, ad ea cum clamore currebant.

WLC ⁵ מִן־ גֵּ֥ו יְגֹרָ֑שׁוּ יָרִ֥יעוּ עָ֝לֵ֗ימוֹ כַּגַּנָּֽב׃

VULC ⁶ In desertis habitabant torrentium,
et in cavernis terræ, vel super glaream :

WLC ⁶ בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים׃

VULC ⁷ qui inter hujuscemodi lætabantur,
et esse sub sentibus delicias computabant :

WLC ⁷ בֵּין־ שִׂיחִ֥ים יִנְהָ֑קוּ תַּ֖חַת חָר֣וּל יְסֻפָּֽחוּ׃

VULC ⁸ filii stultorum et ignobilium,
et in terra penitus non parentes.

WLC ⁸ בְּֽנֵי־ נָ֭בָל גַּם־ בְּנֵ֣י בְלִי־ שֵׁ֑ם נִ֝כְּא֗וּ מִן־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁹ Nunc in eorum canticum versus sum,
et factus sum eis in proverbium.

WLC ⁹ וְ֭עַתָּה נְגִינָתָ֣ם הָיִ֑יתִי וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמִלָּֽה׃

VULC ¹⁰ Abominantur me, et longe fugiunt a me,
et faciem meam conspuere non verentur.

WLC ¹⁰ תִּֽ֭עֲבוּנִי רָ֣חֲקוּ מֶ֑נִּי וּ֝מִפָּנַ֗י לֹא־ חָ֥שְׂכוּ רֹֽק׃

VULC ¹¹ Pharetram enim suam aperuit, et afflixit me,
et frenum posuit in os meum.

WLC ¹¹ כִּֽי־ פִ֭תַּח וַיְעַנֵּ֑נִי וְ֝רֶ֗סֶן מִפָּנַ֥י שִׁלֵּֽחוּ׃

VULC ¹² Ad dexteram orientis calamitates meæ illico surrexerunt :
pedes meos subverterunt,
et oppresserunt quasi fluctibus semitis suis.

WLC ¹² עַל־ יָמִין֮ פִּרְחַ֪ח יָ֫ק֥וּמוּ רַגְלַ֥י שִׁלֵּ֑חוּ וַיָּסֹ֥לּוּ עָ֝לַ֗י אָרְח֥וֹת אֵידָֽם׃

VULC ¹³ Dissipaverunt itinera mea ;
insidiati sunt mihi, et prævaluerunt :
et non fuit qui ferret auxilium.

WLC ¹³ נָתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִ֥י יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמוֹ׃

VULC ¹⁴ Quasi rupto muro, et aperta janua, irruerunt super me,
et ad meas miserias devoluti sunt.

WLC ¹⁴ כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת שֹׁ֝אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ׃

VULC ¹⁵ Redactus sum in nihilum :
abstulisti quasi ventus desiderium meum,
et velut nubes pertransiit salus mea.

WLC ¹⁵ הָהְפַּ֥ךְ עָלַ֗י בַּלָּ֫ה֥וֹת תִּרְדֹּ֣ף כָּ֭רוּחַ נְדִבָתִ֑י וּ֝כְעָ֗ב עָבְרָ֥ה יְשֻׁעָתִֽי׃

VULC ¹⁶ Nunc autem in memetipso marcescit anima mea,
et possident me dies afflictionis.

WLC ¹⁶ וְעַתָּ֗ה עָ֭לַי תִּשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשִׁ֑י יֹ֭אחֲז֣וּנִי יְמֵי־ עֹֽנִי׃

VULC ¹⁷ Nocte os meum perforatur doloribus,
et qui me comedunt, non dormiunt.

WLC ¹⁷ לַ֗יְלָה עֲ֭צָמַי נִקַּ֣ר מֵעָלָ֑י וְ֝עֹרְקַ֗י לֹ֣א יִשְׁכָּבֽוּן׃

VULC ¹⁸ In multitudine eorum consumitur vestimentum meum,
et quasi capitio tunicæ succinxerunt me.

WLC ¹⁸ בְּרָב־ כֹּ֭חַ יִתְחַפֵּ֣שׂ לְבוּשִׁ֑י כְּפִ֖י כֻתָּנְתִּ֣י יַֽאַזְרֵֽנִי׃

VULC ¹⁹ Comparatus sum luto,
et assimilatus sum favillæ et cineri.

WLC ¹⁹ הֹרָ֥נִי לַחֹ֑מֶר וָ֝אֶתְמַשֵּׁ֗ל כֶּעָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃

VULC ²⁰ Clamo ad te, et non exaudis me :
sto, et non respicis me.

WLC ²⁰ אֲשַׁוַּ֣ע אֵ֭לֶיךָ וְלֹ֣א תַעֲנֵ֑נִי עָ֝מַ֗דְתִּי וַתִּתְבֹּ֥נֶן בִּֽי׃

VULC ²¹ Mutatus es mihi in crudelem,
et in duritia manus tuæ adversaris mihi.

WLC ²¹ תֵּהָפֵ֣ךְ לְאַכְזָ֣ר לִ֑י בְּעֹ֖צֶם יָדְךָ֣ תִשְׂטְמֵֽנִי׃

VULC ²² Elevasti me, et quasi super ventum ponens ;
elisisti me valide.

WLC ²² תִּשָּׂאֵ֣נִי אֶל־ ר֭וּחַ תַּרְכִּיבֵ֑נִי וּ֝תְמֹגְגֵ֗נִי

VULC ²³ Scio quia morti trades me,
ubi constituta est domus omni viventi.

WLC ²³ כִּֽי־ יָ֭דַעְתִּי מָ֣וֶת תְּשִׁיבֵ֑נִי וּבֵ֖ית מוֹעֵ֣ד לְכָל־ חָֽי׃

VULC ²⁴ Verumtamen non ad consumptionem eorum emittis manum tuam :
et si corruerint, ipse salvabis.

WLC ²⁴ אַ֣ךְ לֹא־ בְ֭עִי יִשְׁלַח־ יָ֑ד אִם־ בְּ֝פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ׃

VULC ²⁵ Flebam quondam super eo qui afflictus erat,
et compatiebatur anima mea pauperi.

WLC ²⁵ אִם־ לֹ֣א בָ֭כִיתִי לִקְשֵׁה־ י֑וֹם עָֽגְמָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י לָאֶבְיֽוֹן׃

VULC ²⁶ Expectabam bona, et venerunt mihi mala :
præstolabar lucem, et eruperunt tenebræ.

WLC ²⁶ כִּ֤י ט֣וֹב קִ֭וִּיתִי וַיָּ֣בֹא רָ֑ע וַֽאֲיַחֲלָ֥ה לְ֝א֗וֹר וַיָּ֥בֹא אֹֽפֶל׃

VULC ²⁷ Interiora mea efferbuerunt absque ulla requie :
prævenerunt me dies afflictionis.

WLC ²⁷ מֵעַ֖י רֻתְּח֥וּ וְלֹא־ דָ֗מּוּ קִדְּמֻ֥נִי יְמֵי־ עֹֽנִי׃

VULC ²⁸ Mœrens incedebam sine furore ;
consurgens, in turba clamabam.

WLC ²⁸ קֹדֵ֣ר הִ֭לַּכְתִּי בְּלֹ֣א חַמָּ֑ה קַ֖מְתִּי בַקָּהָ֣ל אֲשַׁוֵּֽעַ׃

VULC ²⁹ Frater fui draconum,
et socius struthionum.

WLC ²⁹ אָ֭ח הָיִ֣יתִי לְתַנִּ֑ים וְ֝רֵ֗עַ לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃

VULC ³⁰ Cutis mea denigrata est super me,
et ossa mea aruerunt præ caumate.

WLC ³⁰ ע֭וֹרִי שָׁחַ֣ר מֵעָלָ֑י וְעַצְמִי־ חָ֝֗רָה מִנִּי־ חֹֽרֶב׃

VULC ³¹ Versa est in luctum cithara mea,
et organum meum in vocem flentium.]

WLC ³¹ וַיְהִ֣י לְ֭אֵבֶל כִּנֹּרִ֑י וְ֝עֻגָבִ֗י לְק֣וֹל בֹּכִֽים׃