VULC ¹ Omiserunt autem tres viri isti respondere Job, eo quod justus sibi videretur.

WLC ¹ וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת־ אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו׃

VULC ² Et iratus indignatusque est Eliu filius Barachel Buzites, de cognatione Ram : iratus est autem adversum Job, eo quod justum se esse diceret coram Deo.

WLC ² וַיִּ֤חַר אַ֨ף ׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־ בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֮ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל־ צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים׃

VULC ³ Porro adversum amicos ejus indignatus est, eo quod non invenissent responsionem rationabilem, sed tantummodo condemnassent Job.

WLC ³ וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֮ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־ מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה וַ֝יַּרְשִׁ֗יעוּ אֶת־ אִיּֽוֹב׃

VULC ⁴ Igitur Eliu expectavit Job loquentem, eo quod seniores essent qui loquebantur.

WLC ⁴ וֶֽאֱלִיה֗וּ חִכָּ֣ה אֶת־ אִ֭יּוֹב בִּדְבָרִ֑ים כִּ֤י זְֽקֵנִים־ הֵ֖מָּה מִמֶּ֣נּוּ לְיָמִֽים׃

VULC ⁵ Cum autem vidisset quod tres respondere non potuissent, iratus est vehementer.

WLC ⁵ וַיַּ֤רְא אֱלִיה֗וּא כִּ֘י אֵ֤ין מַעֲנֶ֗ה בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים וַיִּ֥חַר אַפּֽוֹ׃

VULC ⁶ Respondensque Eliu filius Barachel Buzites, dixit : [Junior sum tempore, vos autem antiquiores :
idcirco, demisso capite,
veritus sum vobis indicare meam sententiam.

WLC ⁶ וַיַּ֤עַן ׀ אֱלִיה֖וּא בֶן־ בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר צָ֘עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־ כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א ׀ מֵחַוֺּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם׃

VULC ⁷ Sperabam enim quod ætas prolixior loqueretur,
et annorum multitudo doceret sapientiam.

WLC ⁷ אָ֭מַרְתִּי יָמִ֣ים יְדַבֵּ֑רוּ וְרֹ֥ב שָׁ֝נִ֗ים יֹדִ֥יעוּ חָכְמָֽה׃

VULC ⁸ Sed, ut video, spiritus est in hominibus,
et inspiratio Omnipotentis dat intelligentiam.

WLC ⁸ אָ֭כֵן רֽוּחַ־ הִ֣יא בֶאֱנ֑וֹשׁ וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּבִינֵֽם׃

VULC ⁹ Non sunt longævi sapientes,
nec senes intelligunt judicium.

WLC ⁹ לֹֽא־ רַבִּ֥ים יֶחְכָּ֑מוּ וּ֝זְקֵנִ֗ים יָבִ֥ינוּ מִשְׁפָּֽט׃

VULC ¹⁰ Ideo dicam : Audite me :
ostendam vobis etiam ego meam sapientiam.

WLC ¹⁰ לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה־ לִּ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י אַף־ אָֽנִי׃

VULC ¹¹ Expectavi enim sermones vestros ;
audivi prudentiam vestram,
donec disceptaremini sermonibus ;

WLC ¹¹ הֵ֤ן הוֹחַ֨לְתִּי לְֽדִבְרֵיכֶ֗ם אָ֭זִין עַד־ תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם עַֽד־ תַּחְקְר֥וּן מִלִּֽין׃

VULC ¹² et donec putabam vos aliquid dicere, considerabam :
sed, ut video, non est qui possit arguere Job,
et respondere ex vobis sermonibus ejus.

WLC ¹² וְעָֽדֵיכֶ֗ם אֶתְבּ֫וֹנָ֥ן וְהִנֵּ֤ה אֵ֣ין לְאִיּ֣וֹב מוֹכִ֑יחַ עוֹנֶ֖ה אֲמָרָ֣יו מִכֶּֽם׃

VULC ¹³ Ne forte dicatis : Invenimus sapientiam :
Deus projecit eum, non homo.

WLC ¹³ פֶּן־ תֹּ֣֭אמְרוּ מָצָ֣אנוּ חָכְמָ֑ה אֵ֖ל יִדְּפֶ֣נּוּ לֹא־ אִֽישׁ׃

VULC ¹⁴ Nihil locutus est mihi :
et ego non secundum sermones vestros respondebo illi.

WLC ¹⁴ וְלֹא־ עָרַ֣ךְ אֵלַ֣י מִלִּ֑ין וּ֝בְאִמְרֵיכֶ֗ם לֹ֣א אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃

VULC ¹⁵ Extimuerunt, nec responderunt ultra,
abstuleruntque a se eloquia.

WLC ¹⁵ חַ֭תּוּ לֹא־ עָ֣נוּ ע֑וֹד הֶעְתִּ֖יקוּ מֵהֶ֣ם מִלִּֽים׃

VULC ¹⁶ Quoniam igitur expectavi, et non sunt locuti :
steterunt, nec ultra responderunt :

WLC ¹⁶ וְ֭הוֹחַלְתִּי כִּי־ לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ כִּ֥י עָ֝מְד֗וּ לֹא־ עָ֥נוּ עֽוֹד׃

VULC ¹⁷ respondebo et ego partem meam,
et ostendam scientiam meam.

WLC ¹⁷ אַעֲנֶ֣ה אַף־ אֲנִ֣י חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה דֵעִ֣י אַף־ אָֽנִי׃

VULC ¹⁸ Plenus sum enim sermonibus,
et coarctat me spiritus uteri mei.

WLC ¹⁸ כִּ֭י מָלֵ֣תִי מִלִּ֑ים הֱ֝צִיקַ֗תְנִי ר֣וּחַ בִּטְנִֽי׃

VULC ¹⁹ En venter meus quasi mustum absque spiraculo,
quod lagunculas novas disrumpit.

WLC ¹⁹ הִנֵּֽה־ בִטְנִ֗י כְּיַ֥יִן לֹא־ יִפָּתֵ֑חַ כְּאֹב֥וֹת חֲ֝דָשִׁ֗ים יִבָּקֵֽעַ׃

VULC ²⁰ Loquar, et respirabo paululum :
aperiam labia mea, et respondebo.

WLC ²⁰ אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח־ לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה׃

VULC ²¹ Non accipiam personam viri,
et Deum homini non æquabo.

WLC ²¹ אַל־ נָ֭א אֶשָּׂ֣א פְנֵי־ אִ֑ישׁ וְאֶל־ אָ֝דָ֗ם לֹ֣א אֲכַנֶּֽה׃

VULC ²² Nescio enim quamdiu subsistam,
et si post modicum tollat me factor meus.]

WLC ²² כִּ֤י לֹ֣א יָדַ֣עְתִּי אֲכַנֶּ֑ה כִּ֝מְעַ֗ט יִשָּׂאֵ֥נִי עֹשֵֽׂנִי׃