VULC ¹ [Militia est vita hominis super terram,
et sicut dies mercenarii dies ejus.

WLC ¹ הֲלֹא־ צָבָ֣א לֶאֱנ֣וֹשׁ אָ֑רֶץ וְכִימֵ֖י שָׂכִ֣יר יָמָֽיו׃

VULC ² Sicut servus desiderat umbram,
et sicut mercenarius præstolatur finem operis sui,

WLC ² כְּעֶ֥בֶד יִשְׁאַף־ צֵ֑ל וּ֝כְשָׂכִ֗יר יְקַוֶּ֥ה פָעֳלֽוֹ׃

VULC ³ sic et ego habui menses vacuos,
et noctes laboriosas enumeravi mihi.

WLC ³ כֵּ֤ן הָנְחַ֣לְתִּי לִ֭י יַרְחֵי־ שָׁ֑וְא וְלֵיל֥וֹת עָ֝מָ֗ל מִנּוּ־ לִֽי׃

VULC ⁴ Si dormiero, dicam : Quando consurgam ?
et rursum expectabo vesperam,
et replebor doloribus usque ad tenebras.

WLC ⁴ אִם־ שָׁכַ֗בְתִּי וְאָמַ֗רְתִּי מָתַ֣י אָ֭קוּם וּמִדַּד־ עָ֑רֶב וְשָׂבַ֖עְתִּי נְדֻדִ֣ים עֲדֵי־ נָֽשֶׁף׃

VULC ⁵ Induta est caro mea putredine,
et sordibus pulveris cutis mea aruit et contracta est.

WLC ⁵ לָ֘בַ֤שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֭מָּה עָפָ֑ר עוֹרִ֥י רָ֝גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס׃

VULC ⁶ Dies mei velocius transierunt quam a texente tela succiditur,
et consumpti sunt absque ulla spe.

WLC ⁶ יָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־ אָ֑רֶג וַ֝יִּכְל֗וּ בְּאֶ֣פֶס תִּקְוָֽה׃

VULC ⁷ Memento quia ventus est vita mea,
et non revertetur oculus meus ut videat bona.

WLC ⁷ זְ֭כֹר כִּי־ ר֣וּחַ חַיָּ֑י לֹא־ תָשׁ֥וּב עֵ֝ינִ֗י לִרְא֥וֹת טֽוֹב׃

VULC ⁸ Nec aspiciet me visus hominis ;
oculi tui in me, et non subsistam.

WLC ⁸ לֹֽא־ תְ֭שׁוּרֵנִי עֵ֣ין רֹ֑אִי עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי׃

VULC ⁹ Sicut consumitur nubes, et pertransit,
sic qui descenderit ad inferos, non ascendet.

WLC ⁹ כָּלָ֣ה עָ֭נָן וַיֵּלַ֑ךְ כֵּ֥ן יוֹרֵ֥ד שְׁ֝א֗וֹל לֹ֣א יַעֲלֶֽה׃

VULC ¹⁰ Nec revertetur ultra in domum suam,
neque cognoscet eum amplius locus ejus.

WLC ¹⁰ לֹא־ יָשׁ֣וּב ע֣וֹד לְבֵית֑וֹ וְלֹא־ יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקֹמֽוֹ׃

VULC ¹¹ Quapropter et ego non parcam ori meo :
loquar in tribulatione spiritus mei ;
confabulabor cum amaritudine animæ meæ.

WLC ¹¹ גַּם־ אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י אֲ‍ֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃

VULC ¹² Numquid mare ego sum, aut cetus,
quia circumdedisti me carcere ?

WLC ¹² הֲ‍ֽיָם־ אָ֭נִי אִם־ תַּנִּ֑ין כִּֽי־ תָשִׂ֖ים עָלַ֣י מִשְׁמָֽר׃

VULC ¹³ Si dixero : Consolabitur me lectulus meus,
et relevabor loquens mecum in strato meo :

WLC ¹³ כִּֽי־ אָ֭מַרְתִּי תְּנַחֲמֵ֣נִי עַרְשִׂ֑י יִשָּׂ֥א בְ֝שִׂיחִ֗י מִשְׁכָּבִֽי׃

VULC ¹⁴ terrebis me per somnia,
et per visiones horrore concuties.

WLC ¹⁴ וְחִתַּתַּ֥נִי בַחֲלֹמ֑וֹת וּֽמֵחֶזְיֹנ֥וֹת תְּבַעֲתַֽנִּי׃

VULC ¹⁵ Quam ob rem elegit suspendium anima mea,
et mortem ossa mea.

WLC ¹⁵ וַתִּבְחַ֣ר מַחֲנָ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֝֗וֶת מֵֽעַצְמוֹתָֽי׃

VULC ¹⁶ Desperavi : nequaquam ultra jam vivam :
parce mihi, nihil enim sunt dies mei.

WLC ¹⁶ מָ֭אַסְתִּי לֹא־ לְעֹלָ֣ם אֶֽחְיֶ֑ה חֲדַ֥ל מִ֝מֶּ֗נִּי כִּי־ הֶ֥בֶל יָמָֽי׃

VULC ¹⁷ Quid est homo, quia magnificas eum ?
aut quid apponis erga eum cor tuum ?

WLC ¹⁷ מָֽה־ אֱ֭נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִי־ תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ׃

VULC ¹⁸ Visitas eum diluculo,
et subito probas illum.

WLC ¹⁸ וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃

VULC ¹⁹ Usquequo non parcis mihi,
nec dimittis me ut glutiam salivam meam ?

WLC ¹⁹ כַּ֭מָּה לֹא־ תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא־ תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד־ בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי׃

VULC ²⁰ Peccavi ; quid faciam tibi, o custos hominum ?
quare posuisti me contrarium tibi,
et factus sum mihimetipsi gravis ?

WLC ²⁰ חָטָ֡אתִי מָ֤ה אֶפְעַ֨ל ׀ לָךְ֮ נֹצֵ֪ר הָאָ֫דָ֥ם לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא׃

VULC ²¹ Cur non tollis peccatum meum,
et quare non aufers iniquitatem meam ?
ecce nunc in pulvere dormiam,
et si mane me quæsieris, non subsistam.]

WLC ²¹ וּמֶ֤ה ׀ לֹא־ תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֪יר אֶת־ עֲוֺ֫נִ֥י כִּֽי־ עַ֭תָּה לֶעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חֲרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי׃