VULC ¹ [Recordare, Domine, quid acciderit nobis ;
intuere et respice opprobrium nostrum.

WLC ¹ זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־ הָ֣יָה לָ֔נוּ וּרְאֵ֥ה אֶת־ חֶרְפָּתֵֽנוּ׃

VULC ² Hæreditas nostra versa est ad alienos,
domus nostræ ad extraneos.

WLC ² נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃

VULC ³ Pupilli facti sumus absque patre,
matres nostræ quasi viduæ.

WLC ³ יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃

VULC ⁴ Aquam nostram pecunia bibimus ;
ligna nostra pretio comparavimus.

WLC ⁴ מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃

VULC ⁵ Cervicibus nostris minabamur,
lassis non dabatur requies.

WLC ⁵ עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ הֽוּנַ֖ח לָֽנוּ׃

VULC ⁶ Ægypto dedimus manum et Assyriis,
ut saturaremur pane.

WLC ⁶ מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃

VULC ⁷ Patres nostri peccaverunt, et non sunt :
et nos iniquitates eorum portavimus.

WLC ⁷ אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃

VULC ⁸ Servi dominati sunt nostri :
non fuit qui redimeret de manu eorum.

WLC ⁸ עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃

VULC ⁹ In animabus nostris afferebamus panem nobis,
a facie gladii in deserto.

WLC ⁹ בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃

VULC ¹⁰ Pellis nostra quasi clibanus exusta est,
a facie tempestatum famis.

WLC ¹⁰ עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃

VULC ¹¹ Mulieres in Sion humiliaverunt,
et virgines in civitatibus Juda.

WLC ¹¹ נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃

VULC ¹² Principes manu suspensi sunt ;
facies senum non erubuerunt.

WLC ¹² שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃

VULC ¹³ Adolescentibus impudice abusi sunt,
et pueri in ligno corruerunt.

WLC ¹³ בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃

VULC ¹⁴ Senes defecerunt de portis,
juvenes de choro psallentium.

WLC ¹⁴ זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃

VULC ¹⁵ Defecit gaudium cordis nostri ;
versus est in luctum chorus noster.

WLC ¹⁵ שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃

VULC ¹⁶ Cecidit corona capitis nostri :
væ nobis, quia peccavimus !

WLC ¹⁶ נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־ נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃

VULC ¹⁷ Propterea mœstum factum est cor nostrum ;
ideo contenebrati sunt oculi nostri,

WLC ¹⁷ עַל־ זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־ אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃

VULC ¹⁸ propter montem Sion quia disperiit ;
vulpes ambulaverunt in eo.

WLC ¹⁸ עַ֤ל הַר־ צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־ בֽוֹ׃

VULC ¹⁹ Tu autem, Domine, in æternum permanebis,
solium tuum in generationem et generationem.

WLC ¹⁹ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר׃

VULC ²⁰ Quare in perpetuum oblivisceris nostri,
derelinques nos in longitudine dierum ?

WLC ²⁰ לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃

VULC ²¹ Converte nos, Domine, ad te, et convertemur ;
innova dies nostros, sicut a principio.

WLC ²¹ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃

VULC ²² Sed projiciens repulisti nos :
iratus es contra nos vehementer.]

WLC ²² כִּ֚י אִם־ מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־ מְאֹֽד׃