VULC ¹ Cumque vidisset Balaam quod placeret Domino ut benediceret Israëli, nequaquam abiit ut ante perrexerat, ut augurium quæreret : sed dirigens contra desertum vultum suum,

WLC ¹ וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־ הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־ בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־ הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃

VULC ² et elevans oculos, vidit Israël in tentoriis commorantem per tribus suas : et irruente in se spiritu Dei,

WLC ² וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־ עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־ יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃

VULC ³ assumpta parabola, ait : [Dixit Balaam filius Beor :
dixit homo, cujus obturatus est oculus :

WLC ³ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

VULC ⁴ dixit auditor sermonum Dei,
qui visionem Omnipotentis intuitus est,
qui cadit, et sic aperiuntur oculi ejus :

WLC ⁴ נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־ אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

VULC ⁵ Quam pulchra tabernacula tua, Jacob,
et tentoria tua, Israël !

WLC ⁵ מַה־ טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁶ ut valles nemorosæ,
ut horti juxta fluvios irrigui,
ut tabernacula quæ fixit Dominus,
quasi cedri prope aquas.

WLC ⁶ כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־ מָֽיִם׃

VULC ⁷ Fluet aqua de situla ejus,
et semen illius erit in aquas multas.
Tolletur propter Agag, rex ejus,
et auferetur regnum illius.

WLC ⁷ יִֽזַּל־ מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃

VULC ⁸ Deus eduxit illum de Ægypto,
cujus fortitudo similis est rhinocerotis.
Devorabunt gentes hostes illius,
ossaque eorum confringent, et perforabunt sagittis.

WLC ⁸ אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃

VULC ⁹ Accubans dormivit ut leo,
et quasi leæna, quam suscitare nullus audebit.
Qui benedixerit tibi, erit et ipse benedictus :
qui maledixerit, in maledictione reputabitur.]

WLC ⁹ כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃

VULC ¹⁰ Iratusque Balac contra Balaam, complosis manibus ait : Ad maledicendum inimicis meis vocavi te, quibus e contrario tertio benedixisti :

WLC ¹⁰ וַיִּֽחַר־ אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־ בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־ כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־ בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃

VULC ¹¹ revertere ad locum tuum. Decreveram quidem magnifice honorare te, sed Dominus privavit te honore disposito.

WLC ¹¹ וְעַתָּ֖ה בְּרַח־ לְךָ֣ אֶל־ מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃

VULC ¹² Respondit Balaam ad Balac : Nonne nuntiis tuis, quos misisti ad me, dixi :

WLC ¹² וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־ בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־ מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־ שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃

VULC ¹³ Si dederit mihi Balac plenam domum suam argenti et auri, non potero præterire sermonem Domini Dei mei, ut vel boni quid vel mali proferam ex corde meo : sed quidquid Dominus dixerit, hoc loquar ?

WLC ¹³ אִם־ יִתֶּן־ לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־ פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־ יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

VULC ¹⁴ verumtamen pergens ad populum meum, dabo consilium, quid populus tuus populo huic faciat extremo tempore.

WLC ¹⁴ וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

VULC ¹⁵ Sumpta igitur parabola, rursum ait : [Dixit Balaam filius Beor :
dixit homo, cujus obturatus est oculus :

WLC ¹⁵ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

VULC ¹⁶ dixit auditor sermonum Dei,
qui novit doctrinam Altissimi,
et visiones Omnipotentis videt,
qui cadens apertos habet oculos :

WLC ¹⁶ נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־ אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

VULC ¹⁷ Videbo eum, sed non modo :
intuebor illum, sed non prope.
Orietur stella ex Jacob,
et consurget virga de Israël :
et percutiet duces Moab,
vastabitque omnes filios Seth.

WLC ¹⁷ אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־ בְּנֵי־ שֵֽׁת׃

VULC ¹⁸ Et erit Idumæa possessio ejus :
hæreditas Seir cedet inimicis suis :
Israël vero fortiter aget.

WLC ¹⁸ וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃

VULC ¹⁹ De Jacob erit qui dominetur,
et perdat reliquias civitatis.]

WLC ¹⁹ וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃

VULC ²⁰ Cumque vidisset Amalec, assumens parabolam, ait : [Principium gentium Amalec,
cujus extrema perdentur.]

WLC ²⁰ וַיַּרְא֙ אֶת־ עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

VULC ²¹ Vidit quoque Cinæum : et assumpta parabola, ait : [Robustum quidem est habitaculum tuum :
sed si in petra posueris nidum tuum,

WLC ²¹ וַיַּרְא֙ אֶת־ הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃

VULC ²² et fueris electus de stirpe Cin,
quamdiu poteris permanere ? Assur enim capiet te.]

WLC ²² כִּ֥י אִם־ יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־ מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃

VULC ²³ Assumptaque parabola iterum locutus est : [Heu ! quis victurus est,
quando ista faciet Deus ?

WLC ²³ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃

VULC ²⁴ Venient in trieribus de Italia :
superabunt Assyrios, vastabuntque Hebræos, et ad extremum etiam ipsi peribunt.]

WLC ²⁴ וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־ עֵ֑בֶר וְגַם־ ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

VULC ²⁵ Surrexitque Balaam, et reversus est in locum suum : Balac quoque via, qua venerat, rediit.

WLC ²⁵ וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־ בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃