VULC ¹ [Occasiones quærit qui vult recedere ab amico :
omni tempore erit exprobrabilis.

WLC ¹ לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־ תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע׃

VULC ² Non recipit stultus verba prudentiæ,
nisi ea dixeris quæ versantur in corde ejus.

WLC ² לֹֽא־ יַחְפֹּ֣ץ כְּ֭סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֝֗י אִֽם־ בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ׃

VULC ³ Impius, cum in profundum venerit peccatorum, contemnit ;
sed sequitur eum ignominia et opprobrium.

WLC ³ בְּֽבוֹא־ רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם־ בּ֑וּז וְֽעִם־ קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה׃

VULC ⁴ Aqua profunda verba ex ore viri,
et torrens redundans fons sapientiæ.

WLC ⁴ מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־ אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה׃

VULC ⁵ Accipere personam impii non est bonum,
ut declines a veritate judicii.]

WLC ⁵ שְׂאֵ֣ת פְּנֵי־ רָשָׁ֣ע לֹא־ ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט׃

VULC ⁶ [Labia stulti miscent se rixis,
et os ejus jurgia provocat.

WLC ⁶ שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא׃

VULC ⁷ Os stulti contritio ejus,
et labia ipsius ruina animæ ejus.

WLC ⁷ פִּֽי־ כְ֭סִיל מְחִתָּה־ ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃

VULC ⁸ Verba bilinguis quasi simplicia,
et ipsa perveniunt usque ad interiora ventris.
Pigrum dejicit timor ;
animæ autem effeminatorum esurient.

WLC ⁸ דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־ בָֽטֶן׃

VULC ⁹ Qui mollis et dissolutus est in opere suo
frater est sua opera dissipantis.

WLC ⁹ גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית׃

VULC ¹⁰ Turris fortissima nomen Domini ;
ad ipsum currit justus, et exaltabitur.

WLC ¹⁰ מִגְדַּל־ עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־ יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב׃

VULC ¹¹ Substantia divitis urbs roboris ejus,
et quasi murus validus circumdans eum.

WLC ¹¹ ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ׃

VULC ¹² Antequam conteratur, exaltatur cor hominis,
et antequam glorificetur, humiliatur.

WLC ¹² לִפְנֵי־ שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־ אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃

VULC ¹³ Qui prius respondet quam audiat,
stultum se esse demonstrat, et confusione dignum.

WLC ¹³ מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ ל֝֗וֹ וּכְלִמָּֽה׃

VULC ¹⁴ Spiritus viri sustentat imbecillitatem suam ;
spiritum vero ad irascendum facilem quis poterit sustinere ?

WLC ¹⁴ רֽוּחַ־ אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה׃

VULC ¹⁵ Cor prudens possidebit scientiam,
et auris sapientium quærit doctrinam.]

WLC ¹⁵ לֵ֣ב נָ֭בוֹן יִקְנֶה־ דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֝כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ־ דָּֽעַת׃

VULC ¹⁶ [Donum hominis dilatat viam ejus,
et ante principes spatium ei facit.

WLC ¹⁶ מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ׃

VULC ¹⁷ Justus prior est accusator sui :
venit amicus ejus, et investigabit eum.

WLC ¹⁷ צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ׃

VULC ¹⁸ Contradictiones comprimit sors,
et inter potentes quoque dijudicat.

WLC ¹⁸ מִ֭דְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד׃

VULC ¹⁹ Frater qui adjuvatur a fratre quasi civitas firma,
et judicia quasi vectes urbium.

WLC ¹⁹ אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת־ עֹ֑ז כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן׃

VULC ²⁰ De fructu oris viri replebitur venter ejus,
et genimina labiorum ipsius saturabunt eum.

WLC ²⁰ מִפְּרִ֣י פִי־ אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע׃

VULC ²¹ Mors et vita in manu linguæ ;
qui diligunt eam comedent fructus ejus.

WLC ²¹ מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־ לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃

VULC ²² Qui invenit mulierem bonam invenit bonum,
et hauriet jucunditatem a Domino.
Qui expellit mulierem bonam expellit bonum ;
qui autem tenet adulteram stultus est et impius.

WLC ²² מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה׃

VULC ²³ Cum obsecrationibus loquetur pauper,
et dives effabitur rigide.

WLC ²³ תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־ רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת׃

VULC ²⁴ Vir amabilis ad societatem
magis amicus erit quam frater.]

WLC ²⁴ אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח׃