VULC ¹ [Ne æmuleris viros malos,
nec desideres esse cum eis :

WLC ¹ אַל־ תְּ֭קַנֵּא בְּאַנְשֵׁ֣י רָעָ֑ה וְאַל־ לִהְי֥וֹת אִתָּֽם׃

VULC ² quia rapinas meditatur mens eorum,
et fraudes labia eorum loquuntur.

WLC ² כִּי־ שֹׁ֭ד יֶהְגֶּ֣ה לִבָּ֑ם וְ֝עָמָ֗ל שִׂפְתֵיהֶ֥ם תְּדַבֵּֽרְנָה׃

VULC ³ Sapientia ædificabitur domus,
et prudentia roborabitur.

WLC ³ בְּ֭חָכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑יִת וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכּוֹנָֽן׃

VULC ⁴ In doctrina replebuntur cellaria,
universa substantia pretiosa et pulcherrima.

WLC ⁴ וּ֭בְדַעַת חֲדָרִ֣ים יִמָּלְא֑וּ כָּל־ ה֖וֹן יָקָ֣ר וְנָעִֽים׃

VULC ⁵ Vir sapiens fortis est,
et vir doctus robustus et validus :

WLC ⁵ גֶּֽבֶר־ חָכָ֥ם בַּע֑וֹז וְאִֽישׁ־ דַּ֝֗עַת מְאַמֶּץ־ כֹּֽחַ׃

VULC ⁶ quia cum dispositione initur bellum,
et erit salus ubi multa consilia sunt.

WLC ⁶ כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־ לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ׃

VULC ⁷ Excelsa stulto sapientia ;
in porta non aperiet os suum.

WLC ⁷ רָאמ֣וֹת לֶֽאֱוִ֣יל חָכְמ֑וֹת בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־ פִּֽיהוּ׃

VULC ⁸ Qui cogitat mala facere stultus vocabitur :

WLC ⁸ מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֝֗וֹ בַּֽעַל־ מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ׃

VULC ⁹ cogitatio stulti peccatum est,
et abominatio hominum detractor.

WLC ⁹ זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את וְתוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ׃

VULC ¹⁰ Si desperaveris lassus in die angustiæ,
imminuetur fortitudo tua.]

WLC ¹⁰ הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה׃

VULC ¹¹ [Erue eos qui ducuntur ad mortem,
et qui trahuntur ad interitum, liberare ne cesses.

WLC ¹¹ הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם־ תַּחְשֽׂוֹךְ׃

VULC ¹² Si dixeris : Vires non suppetunt ;
qui inspector est cordis ipse intelligit :
et servatorem animæ tuæ nihil fallit,
reddetque homini juxta opera sua.

WLC ¹² כִּֽי־ תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹא־ יָדַ֪עְנ֫וּ זֶ֥ה הֲ‍ֽלֹא־ תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־ יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפָעֳלֽוֹ׃

VULC ¹³ Comede, fili mi, mel, quia bonum est,
et favum dulcissimum gutturi tuo.

WLC ¹³ אֱכָל־ בְּנִ֣י דְבַ֣שׁ כִּי־ ט֑וֹב וְנֹ֥פֶת מָ֝ת֗וֹק עַל־ חִכֶּֽךָ׃

VULC ¹⁴ Sic et doctrina sapientiæ animæ tuæ :
quam cum inveneris, habebis in novissimis spem,
et spes tua non peribit.

WLC ¹⁴ כֵּ֤ן ׀ דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם־ מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃

VULC ¹⁵ Ne insidieris, et quæras impietatem in domo justi,
neque vastes requiem ejus.

WLC ¹⁵ אַל־ תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־ תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצוֹ׃

VULC ¹⁶ Septies enim cadet justus, et resurget :
impii autem corruent in malum.

WLC ¹⁶ כִּ֤י שֶׁ֨בַע ׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה׃

VULC ¹⁷ Cum ceciderit inimicus tuus ne gaudeas,
et in ruina ejus ne exsultet cor tuum :

WLC ¹⁷ בִּנְפֹ֣ל אַל־ תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל־ יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ׃

VULC ¹⁸ ne forte videat Dominus, et displiceat ei,
et auferat ab eo iram suam.

WLC ¹⁸ פֶּן־ יִרְאֶ֣ה יְ֭הוָה וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ׃

VULC ¹⁹ Ne contendas cum pessimis,
nec æmuleris impios :

WLC ¹⁹ אַל־ תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־ תְּ֝קַנֵּ֗א בָּרְשָׁעִֽים׃

VULC ²⁰ quoniam non habent futurorum spem mali,
et lucerna impiorum extinguetur.

WLC ²⁰ כִּ֤י ׀ לֹֽא־ תִהְיֶ֣ה אַחֲרִ֣ית לָרָ֑ע נֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃

VULC ²¹ Time Dominum, fili mi, et regem,
et cum detractoribus non commiscearis :

WLC ²¹ יְרָֽא־ אֶת־ יְהוָ֣ה בְּנִ֣י וָמֶ֑לֶךְ עִם־ שׁ֝וֹנִ֗ים אַל־ תִּתְעָרָֽב׃

VULC ²² quoniam repente consurget perditio eorum,
et ruinam utriusque quis novit ?]

WLC ²² כִּֽי־ פִ֭תְאֹם יָק֣וּם אֵידָ֑ם וּפִ֥יד שְׁ֝נֵיהֶ֗ם מִ֣י יוֹדֵֽעַ׃

VULC ²³ Hæc quoque sapientibus. [Cognoscere personam in judicio non est bonum.

WLC ²³ גַּם־ אֵ֥לֶּה לַֽחֲכָמִ֑ים הַֽכֵּר־ פָּנִ֖ים בְּמִשְׁפָּ֣ט בַּל־ טֽוֹב׃

VULC ²⁴ Qui dicunt impio : Justus es : maledicent eis populi,
et detestabuntur eos tribus.

WLC ²⁴ אֹ֤מֵ֨ר ׀ לְרָשָׁע֮ צַדִּ֪יק אָ֥תָּה יִקְּבֻ֥הוּ עַמִּ֑ים יִזְעָמ֥וּהוּ לְאֻמִּֽים׃

VULC ²⁵ Qui arguunt eum laudabuntur,
et super ipsos veniet benedictio.

WLC ²⁵ וְלַמּוֹכִיחִ֥ים יִנְעָ֑ם וַֽ֝עֲלֵיהֶ֗ם תָּב֥וֹא בִרְכַּת־ טֽוֹב׃

VULC ²⁶ Labia deosculabitur
qui recta verba respondet.

WLC ²⁶ שְׂפָתַ֥יִם יִשָּׁ֑ק מֵ֝שִׁ֗יב דְּבָרִ֥ים נְכֹחִֽים׃

VULC ²⁷ Præpara foris opus tuum,
et diligenter exerce agrum tuum,
ut postea ædifices domum tuam.

WLC ²⁷ הָ֘כֵ֤ן בַּח֨וּץ ׀ מְלַאכְתֶּ֗ךָ וְעַתְּדָ֣הּ בַּשָּׂדֶ֣ה לָ֑ךְ אַ֝חַ֗ר וּבָנִ֥יתָ בֵיתֶֽךָ׃

VULC ²⁸ Ne sis testis frustra contra proximum tuum,
nec lactes quemquam labiis tuis.

WLC ²⁸ אַל־ תְּהִ֣י עֵד־ חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃

VULC ²⁹ Ne dicas : Quomodo fecit mihi, sic faciam ei ;
reddam unicuique secundum opus suum.]

WLC ²⁹ אַל־ תֹּאמַ֗ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָֽשָׂה־ לִ֭י כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה־ לּ֑וֹ אָשִׁ֖יב לָאִ֣ישׁ כְּפָעֳלֽוֹ׃

VULC ³⁰ [Per agrum hominis pigri transivi,
et per vineam viri stulti :

WLC ³⁰ עַל־ שְׂדֵ֣ה אִישׁ־ עָצֵ֣ל עָבַ֑רְתִּי וְעַל־ כֶּ֝֗רֶם אָדָ֥ם חֲסַר־ לֵֽב׃

VULC ³¹ et ecce totum repleverant urticæ,
et operuerant superficiem ejus spinæ,
et maceria lapidum destructa erat.

WLC ³¹ וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃

VULC ³² Quod cum vidissem, posui in corde meo,
et exemplo didici disciplinam.

WLC ³² וָֽאֶחֱזֶ֣ה אָ֭נֹכִֽי אָשִׁ֣ית לִבִּ֑י רָ֝אִ֗יתִי לָקַ֥חְתִּי מוּסָֽר׃

VULC ³³ Parum, inquam, dormies, modicum dormitabis ;
pauxillum manus conseres ut quiescas :

WLC ³³ מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃

VULC ³⁴ et veniet tibi quasi cursor egestas,
et mendicitas quasi vir armatus.]

WLC ³⁴ וּבָֽא־ מִתְהַלֵּ֥ךְ רֵישֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרֶ֗יךָ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃