VULC ¹ [Fili mi, si spoponderis pro amico tuo,
defixisti apud extraneum manum tuam :

WLC ¹ בְּ֭נִי אִם־ עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃

VULC ² illaqueatus es verbis oris tui,
et captus propriis sermonibus.

WLC ² נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־ פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־ פִֽיךָ׃

VULC ³ Fac ergo quod dico, fili mi, et temetipsum libera,
quia incidisti in manum proximi tui.
Discurre, festina, suscita amicum tuum.

WLC ³ עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־ רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃

VULC ⁴ Ne dederis somnum oculis tuis,
nec dormitent palpebræ tuæ.

WLC ⁴ אַל־ תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃

VULC ⁵ Eruere quasi damula de manu,
et quasi avis de manu aucupis.]

WLC ⁵ הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃

VULC ⁶ [Vade ad formicam, o piger,
et considera vias ejus, et disce sapientiam.

WLC ⁶ לֵֽךְ־ אֶל־ נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃

VULC ⁷ Quæ cum non habeat ducem,
nec præceptorem, nec principem,

WLC ⁷ אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־ לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃

VULC ⁸ parat in æstate cibum sibi,
et congregat in messe quod comedat.

WLC ⁸ תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃

VULC ⁹ Usquequo, piger, dormies ?
quando consurges e somno tuo ?

WLC ⁹ עַד־ מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃

VULC ¹⁰ Paululum dormies, paululum dormitabis,
paululum conseres manus ut dormias ;

WLC ¹⁰ מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃

VULC ¹¹ et veniet tibi quasi viator egestas,
et pauperies quasi vir armatus.
Si vero impiger fueris, veniet ut fons messis tua,
et egestas longe fugiet a te.]

WLC ¹¹ וּבָֽא־ כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹֽרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃

VULC ¹² [Homo apostata, vir inutilis, graditur ore perverso ;

WLC ¹² אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃

VULC ¹³ annuit oculis, terit pede, digito loquitur,

WLC ¹³ קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃

VULC ¹⁴ pravo corde machinatur malum,
et omni tempore jurgia seminat.

WLC ¹⁴ תַּֽהְפֻּכ֨וֹת ׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכָל־ עֵ֑ת יְשַׁלֵּֽחַ׃

VULC ¹⁵ Huic extemplo veniet perditio sua,
et subito conteretur, nec habebit ultra medicinam.]

WLC ¹⁵ עַל־ כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃

VULC ¹⁶ [Sex sunt quæ odit Dominus,
et septimum detestatur anima ejus :

WLC ¹⁶ שֶׁשׁ־ הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע נַפְשֽׁוֹ׃

VULC ¹⁷ oculos sublimes, linguam mendacem,
manus effundentes innoxium sanguinem,

WLC ¹⁷ עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־ נָקִֽי׃

VULC ¹⁸ cor machinans cogitationes pessimas,
pedes veloces ad currendum in malum,

WLC ¹⁸ לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה׃

VULC ¹⁹ proferentem mendacia testem fallacem,
et eum qui seminat inter fratres discordias.]

WLC ¹⁹ יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃

VULC ²⁰ [Conserva, fili mi, præcepta patris tui,
et ne dimittas legem matris tuæ.

WLC ²⁰ נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־ תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃

VULC ²¹ Liga ea in corde tuo jugiter,
et circumda gutturi tuo.

WLC ²¹ קָשְׁרֵ֣ם עַל־ לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עָ֝נְדֵ֗ם עַל־ גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃

VULC ²² Cum ambulaveris, gradiantur tecum ;
cum dormieris, custodiant te :
et evigilans loquere cum eis.

WLC ²² בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ ׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃

VULC ²³ Quia mandatum lucerna est, et lex lux,
et via vitæ increpatio disciplinæ :

WLC ²³ כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃

VULC ²⁴ ut custodiant te a muliere mala,
et a blanda lingua extraneæ.

WLC ²⁴ לִ֭שְׁמָרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵֽ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נָכְרִיָּֽה׃

VULC ²⁵ Non concupiscat pulchritudinem ejus cor tuum,
nec capiaris nutibus illius :

WLC ²⁵ אַל־ תַּחְמֹ֣ד יָ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־ תִּ֝קָּֽחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃

VULC ²⁶ pretium enim scorti vix est unius panis,
mulier autem viri pretiosam animam capit.

WLC ²⁶ כִּ֤י בְעַד־ אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־ כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃

VULC ²⁷ Numquid potest homo abscondere ignem in sinu suo,
ut vestimenta illius non ardeant ?

WLC ²⁷ הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃

VULC ²⁸ aut ambulare super prunas,
ut non comburantur plantæ ejus ?

WLC ²⁸ אִם־ יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־ הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃

VULC ²⁹ sic qui ingreditur ad mulierem proximi sui,
non erit mundus cum tetigerit eam.

WLC ²⁹ כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־ אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כָּֽל־ הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃

VULC ³⁰ Non grandis est culpa cum quis furatus fuerit :
furatur enim ut esurientem impleat animam ;

WLC ³⁰ לֹא־ יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃

VULC ³¹ deprehensus quoque reddet septuplum,
et omnem substantiam domus suæ tradet.

WLC ³¹ וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־ כָּל־ ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃

VULC ³² Qui autem adulter est,
propter cordis inopiam perdet animam suam ;

WLC ³² נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־ לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃

VULC ³³ turpitudinem et ignominiam congregat sibi,
et opprobrium illius non delebitur :

WLC ³³ נֶֽגַע־ וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃

VULC ³⁴ quia zelus et furor viri
non parcet in die vindictæ,

WLC ³⁴ כִּֽי־ קִנְאָ֥ה חֲמַת־ גָּ֑בֶר וְלֹֽא־ יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃

VULC ³⁵ nec acquiescet cujusquam precibus,
nec suscipiet pro redemptione dona plurima.]

WLC ³⁵ לֹא־ יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כָל־ כֹּ֑פֶר וְלֹֽא־ יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־ שֹֽׁחַד׃