VULC ¹ [Sapientia ædificavit sibi domum :
excidit columnas septem.

WLC ¹ חָ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃

VULC ² Immolavit victimas suas, miscuit vinum,
et proposuit mensam suam.

WLC ² טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֝֗ף עָֽרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ׃

VULC ³ Misit ancillas suas ut vocarent
ad arcem et ad mœnia civitatis.

WLC ³ שָֽׁלְחָ֣ה נַעֲרֹתֶ֣יהָ תִקְרָ֑א עַל־ גַּ֝פֵּ֗י מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת׃

VULC ⁴ Si quis est parvulus, veniat ad me.
Et insipientibus locuta est :

WLC ⁴ מִי־ פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה חֲסַר־ לֵ֝֗ב אָ֣מְרָה לּֽוֹ׃

VULC ⁵ Venite, comedite panem meum,
et bibite vinum quod miscui vobis.

WLC ⁵ לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י וּ֝שְׁת֗וּ בְּיַ֣יִן מָסָֽכְתִּי׃

VULC ⁶ Relinquite infantiam, et vivite,
et ambulate per vias prudentiæ.]

WLC ⁶ עִזְב֣וּ פְתָאיִ֣ם וִֽחְי֑וּ וְ֝אִשְׁר֗וּ בְּדֶ֣רֶךְ בִּינָֽה׃

VULC ⁷ [Qui erudit derisorem, ipse injuriam sibi facit,
et qui arguit impium, sibi maculam generat.

WLC ⁷ יֹ֤סֵ֨ר ׀ לֵ֗ץ לֹקֵ֣חַֽ ל֣וֹ קָל֑וֹן וּמוֹכִ֖יחַ לְרָשָׁ֣ע מוּמֽוֹ׃

VULC ⁸ Noli arguere derisorem, ne oderit te :
argue sapientem, et diliget te.

WLC ⁸ אַל־ תּ֣וֹכַח לֵ֭ץ פֶּן־ יִשְׂנָאֶ֑ךָּ הוֹכַ֥ח לְ֝חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ׃

VULC ⁹ Da sapienti occasionem, et addetur ei sapientia ;
doce justum, et festinabit accipere.

WLC ⁹ תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ ע֑וֹד הוֹדַ֥ע לְ֝צַדִּ֗יק וְי֣וֹסֶף לֶֽקַח׃

VULC ¹⁰ Principium sapientiæ timor Domini,
et scientia sanctorum prudentia.

WLC ¹⁰ תְּחִלַּ֣ת חָ֭כְמָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים בִּינָֽה׃

VULC ¹¹ Per me enim multiplicabuntur dies tui,
et addentur tibi anni vitæ.

WLC ¹¹ כִּי־ בִ֭י יִרְבּ֣וּ יָמֶ֑יךָ וְיוֹסִ֥יפוּ לְּ֝ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים׃

VULC ¹² Si sapiens fueris, tibimetipsi eris ;
si autem illusor, solus portabis malum.]

WLC ¹² אִם־ חָ֭כַמְתָּ חָכַ֣מְתָּ לָּ֑ךְ וְ֝לַ֗צְתָּ לְֽבַדְּךָ֥ תִשָּֽׂא׃

VULC ¹³ [Mulier stulta et clamosa,
plenaque illecebris, et nihil omnino sciens,

WLC ¹³ אֵ֣שֶׁת כְּ֭סִילוּת הֹֽמִיָּ֑ה פְּ֝תַיּ֗וּת וּבַל־ יָ֥דְעָה מָּֽה׃

VULC ¹⁴ sedit in foribus domus suæ,
super sellam in excelso urbis loco,

WLC ¹⁴ וְֽ֭יָשְׁבָה לְפֶ֣תַח בֵּיתָ֑הּ עַל־ כִּ֝סֵּ֗א מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת׃

VULC ¹⁵ ut vocaret transeuntes per viam,
et pergentes itinere suo :

WLC ¹⁵ לִקְרֹ֥א לְעֹֽבְרֵי־ דָ֑רֶךְ הַֽ֝מְיַשְּׁרִ֗ים אֹֽרְחוֹתָֽם׃

VULC ¹⁶ Qui est parvulus declinet ad me.
Et vecordi locuta est :

WLC ¹⁶ מִי־ פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה וַחֲסַר־ לֵ֝֗ב וְאָ֣מְרָה לּֽוֹ׃

VULC ¹⁷ Aquæ furtivæ dulciores sunt,
et panis absconditus suavior.

WLC ¹⁷ מַֽיִם־ גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ וְלֶ֖חֶם סְתָרִ֣ים יִנְעָֽם׃

VULC ¹⁸ Et ignoravit quod ibi sint gigantes,
et in profundis inferni convivæ ejus.]

WLC ¹⁸ וְֽלֹא־ יָ֭דַע כִּֽי־ רְפָאִ֣ים שָׁ֑ם בְּעִמְקֵ֖י שְׁא֣וֹל קְרֻאֶֽיהָ׃