VULC ¹ In finem. Psalmus ipsi David.

WLC ¹ לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר׃

VULC ² [Beatus qui intelligit super egenum et pauperem :
in die mala liberabit eum Dominus.

WLC ² קַוֺּ֣ה קִוִּ֣יתִי יְהוָ֑ה וַיֵּ֥ט אֵ֝לַ֗י וַיִּשְׁמַ֥ע שַׁוְעָתִֽי׃

VULC ³ Dominus conservet eum, et vivificet eum,
et beatum faciat eum in terra,
et non tradat eum in animam inimicorum ejus.

WLC ³ וַיַּעֲלֵ֤נִי ׀ מִבּ֥וֹר שָׁאוֹן֮ מִטִּ֪יט הַיָּ֫וֵ֥ן וַיָּ֖קֶם עַל־ סֶ֥לַע רַגְלַ֗י כּוֹנֵ֥ן אֲשֻׁרָֽי׃

VULC ⁴ Dominus opem ferat illi super lectum doloris ejus ;
universum stratum ejus versasti in infirmitate ejus.

WLC ⁴ וַיִּתֵּ֬ן בְּפִ֨י ׀ שִׁ֥יר חָדָשׁ֮ תְּהִלָּ֪ה לֵֽאלֹ֫הֵ֥ינוּ יִרְא֣וּ רַבִּ֣ים וְיִירָ֑אוּ וְ֝יִבְטְח֗וּ בַּיהוָֽה׃

VULC ⁵ Ego dixi : Domine, miserere mei ;
sana animam meam, quia peccavi tibi.

WLC ⁵ אַ֥שְֽׁרֵי הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁר־ שָׂ֣ם יְ֭הֹוָה מִבְטַח֑וֹ וְֽלֹא־ פָנָ֥ה אֶל־ רְ֝הָבִ֗ים וְשָׂטֵ֥י כָזָֽב׃

VULC ⁶ Inimici mei dixerunt mala mihi :
Quando morietur, et peribit nomen ejus ?

WLC ⁶ רַבּ֤וֹת עָשִׂ֨יתָ ׀ אַתָּ֤ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהַי֮ נִֽפְלְאֹתֶ֥יךָ וּמַחְשְׁבֹתֶ֗יךָ אֵ֫לֵ֥ינוּ אֵ֤ין ׀ עֲרֹ֬ךְ אֵלֶ֗יךָ אַגִּ֥ידָה וַאֲדַבֵּ֑רָה עָ֝צְמ֗וּ מִסַּפֵּֽר׃

VULC ⁷ Et si ingrediebatur ut videret, vana loquebatur ;
cor ejus congregavit iniquitatem sibi.
Egrediebatur foras et loquebatur.

WLC ⁷ זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה ׀ לֹֽא־ חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ׃

VULC ⁸ In idipsum adversum me susurrabant omnes inimici mei ;
adversum me cogitabant mala mihi.

WLC ⁸ אָ֣ז אָ֭מַרְתִּי הִנֵּה־ בָ֑אתִי בִּמְגִלַּת־ סֵ֝֗פֶר כָּת֥וּב עָלָֽי׃

VULC ⁹ Verbum iniquum constituerunt adversum me :
Numquid qui dormit non adjiciet ut resurgat ?

WLC ⁹ לַֽעֲשֽׂוֹת־ רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃

VULC ¹⁰ Etenim homo pacis meæ in quo speravi,
qui edebat panes meos,
magnificavit super me supplantationem.

WLC ¹⁰ בִּשַּׂ֤רְתִּי צֶ֨דֶק ׀ בְּקָ֘הָ֤ל רָ֗ב הִנֵּ֣ה שְׂ֭פָתַי לֹ֣א אֶכְלָ֑א יְ֝הוָ֗ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃

VULC ¹¹ Tu autem, Domine, miserere mei,
et resuscita me ; et retribuam eis.

WLC ¹¹ צִדְקָתְךָ֬ לֹא־ כִסִּ֨יתִי ׀ בְּת֬וֹךְ לִבִּ֗י אֱמוּנָתְךָ֣ וּתְשׁוּעָתְךָ֣ אָמָ֑רְתִּי לֹא־ כִחַ֥דְתִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ לְקָהָ֥ל רָֽב׃

VULC ¹² In hoc cognovi quoniam voluisti me,
quoniam non gaudebit inimicus meus super me.

WLC ¹² אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה לֹא־ תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃

VULC ¹³ Me autem propter innocentiam suscepisti ;
et confirmasti me in conspectu tuo in æternum.

WLC ¹³ כִּ֤י אָפְפ֥וּ־ עָלַ֨י ׀ רָע֡וֹת עַד־ אֵ֬ין מִסְפָּ֗ר הִשִּׂיג֣וּנִי עֲ֭וֺנֹתַי וְלֹא־ יָכֹ֣לְתִּי לִרְא֑וֹת עָצְמ֥וּ מִשַּֽׂעֲר֥וֹת רֹ֝אשִׁ֗י וְלִבִּ֥י עֲזָבָֽנִי׃

VULC ¹⁴ Benedictus Dominus Deus Israël
a sæculo et usque in sæculum. Fiat, fiat.]

WLC ¹⁴ רְצֵ֣ה יְ֭הוָה לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃

WLC ¹⁵ יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי׃

WLC ¹⁶ יָ֭שֹׁמּוּ עַל־ עֵ֣קֶב בָּשְׁתָּ֑ם הָאֹמְרִ֥ים לִ֝֗י הֶ֘אָ֥ח ׀ הֶאָֽח׃

WLC ¹⁷ יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־ מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ יֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהוָ֑ה אֹֽ֝הֲבֵ֗י תְּשׁוּעָתֶֽךָ׃

WLC ¹⁸ וַאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֪י יַחֲשָׁ֫ב לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־ תְּאַחַֽר׃