VULC ¹ In finem, in carminibus. Intellectus David,

WLC ¹ לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־ מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃

VULC ² cum venissent Ziphæi, et dixissent ad Saul : Nonne David absconditus est apud nos ?

WLC ² אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־ טֽוֹב׃

VULC ³ [Deus, in nomine tuo salvum me fac,
et in virtute tua judica me.

WLC ³ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־ בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־ אֱלֹהִֽים׃

VULC ⁴ Deus, exaudi orationem meam ;
auribus percipe verba oris mei.

WLC ⁴ כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־ אֶחָֽד׃

VULC ⁵ Quoniam alieni insurrexerunt adversum me,
et fortes quæsierunt animam meam,
et non proposuerunt Deum ante conspectum suum.

WLC ⁵ הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃

VULC ⁶ Ecce enim Deus adjuvat me,
et Dominus susceptor est animæ meæ.

WLC ⁶ שָׁ֤ם ׀ פָּֽחֲדוּ־ פַחַד֮ לֹא־ הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־ אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־ אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃

VULC ⁷ Averte mala inimicis meis ;
et in veritate tua disperde illos.

WLC ⁷ מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁸ Voluntarie sacrificabo tibi,
et confitebor nomini tuo, Domine, quoniam bonum est.

VULC ⁹ Quoniam ex omni tribulatione eripuisti me,
et super inimicos meos despexit oculus meus.]