VULC ¹ Postquam autem reversa est ad socrum suam, audivit ab ea : Filia mea, quæram tibi requiem, et providebo ut bene sit tibi.

WLC ¹ וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֞י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־ לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־ לָֽךְ׃

VULC ² Booz iste, cujus puellis in agro juncta es, propinquus noster est, et hac nocte aream hordei ventilat.

WLC ² וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־ נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־ גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃

VULC ³ Lavare igitur, et ungere, et induere cultioribus vestimentis, et descende in aream : non te videat homo, donec esum potumque finierit.

WLC ³ וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ עָלַ֖יִךְ הַגֹּ֑רֶן אַל־ תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃

VULC ⁴ Quando autem ierit ad dormiendum, nota locum in quo dormiat : veniesque et discooperies pallium, quo operitur a parte pedum, et projicies te, et ibi jacebis : ipse autem dicet quid agere debeas.

WLC ⁴ וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־ הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־ שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעַשִֽׂין׃

VULC ⁵ Quæ respondit : Quidquid præceperis, faciam.

WLC ⁵ וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־ תֹּאמְרִ֥י אֶֽעֱשֶֽׂה׃

VULC ⁶ Descenditque in aream, et fecit omnia quæ sibi imperaverat socrus.

WLC ⁶ וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־ צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ׃

VULC ⁷ Cumque comedisset Booz, et bibisset, et factus esset hilarior, issetque ad dormiendum juxta acervum manipulorum, venit abscondite, et discooperto pallio, a pedibus ejus se projecit.

WLC ⁷ וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב׃

VULC ⁸ Et ecce, nocte jam media expavit homo, et conturbatus est : viditque mulierem jacentem ad pedes suos,

WLC ⁸ וַיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו׃

VULC ⁹ et ait illi : Quæ es ? Illaque respondit : Ego sum Ruth ancilla tua : expande pallium tuum super famulam tuam, quia propinquus es.

WLC ⁹ וַיֹּ֖אמֶר מִי־ אָ֑תּ וַתֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל־ אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה׃

VULC ¹⁰ Et ille : Benedicta, inquit, es a Domino, filia, et priorem misericordiam posteriore superasti : quia non es secuta juvenes, pauperes sive divites.

WLC ¹⁰ וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־ הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־ לֶ֗כֶת אַחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־ דַּ֖ל וְאִם־ עָשִֽׁיר׃

VULC ¹¹ Noli ergo metuere, sed quidquid dixeris mihi, faciam tibi. Scit enim omnis populus, qui habitat intra portas urbis meæ, mulierem te esse virtutis.

WLC ¹¹ וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־ תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־ תֹּאמְרִ֖י אֶֽעֱשֶׂה־ לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כָּל־ שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃

VULC ¹² Nec abnuo me propinquum, sed est alius me propinquior.

WLC ¹² וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי׃

VULC ¹³ Quiesce hac nocte : et facto mane, si te voluerit propinquitatis jure retinere, bene res acta est : sin autem ille noluerit, ego te absque ulla dubitatione suscipiam, vivit Dominus. Dormi usque mane.

WLC ¹³ לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־ יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־ לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־ יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־ הַבֹּֽקֶר׃

VULC ¹⁴ Dormivit itaque ad pedes ejus, usque ad noctis abscessum. Surrexit itaque antequam homines se cognoscerent mutuo, et dixit Booz : Cave ne quis noverit quod huc veneris.

WLC ¹⁴ וַתִּשְׁכַּ֤ב עַד־ הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־ רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־ יִוָּדַ֔ע כִּי־ בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן׃

VULC ¹⁵ Et rursum : Expande, inquit, pallium tuum, quo operiris, et tene utraque manu. Qua extendente, et tenente, mensus est sex modios hordei, et posuit super eam. Quæ portans ingressa est civitatem,

WLC ¹⁵ וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־ עָלַ֛יִךְ וְאֶֽחֳזִי־ בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־ שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃

VULC ¹⁶ et venit ad socrum suam. Quæ dixit ei : Quid egisti, filia ? Narravitque ei omnia, quæ sibi fecisset homo.

WLC ¹⁶ וַתָּבוֹא֙ אֶל־ חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־ אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־ לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־ לָ֖הּ הָאִֽישׁ׃

VULC ¹⁷ Et ait : Ecce sex modios hordei dedit mihi, et ait : Nolo vacuam te reverti ad socrum tuam.

WLC ¹⁷ וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־ הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר אַל־ תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־ חֲמוֹתֵֽךְ׃

VULC ¹⁸ Dixitque Noëmi : Expecta, filia, donec videamus quem res exitum habeat : neque enim cessabit homo, nisi compleverit quod locutus est.

WLC ¹⁸ וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־ אִם־ כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם׃