Pr 9 (Stephanus 1550)

Pr 9 (Vulgate)

¹ [Sapientia ædificavit sibi domum : excidit columnas septem.
² Immolavit victimas suas, miscuit vinum, et proposuit mensam suam.
³ Misit ancillas suas ut vocarent ad arcem et ad mœnia civitatis.
⁴ Si quis est parvulus, veniat ad me. Et insipientibus locuta est :
⁵ Venite, comedite panem meum, et bibite vinum quod miscui vobis.
⁶ Relinquite infantiam, et vivite, et ambulate per vias prudentiæ.]
⁷ [Qui erudit derisorem, ipse injuriam sibi facit, et qui arguit impium, sibi maculam generat.
⁸ Noli arguere derisorem, ne oderit te : argue sapientem, et diliget te.
⁹ Da sapienti occasionem, et addetur ei sapientia ; doce justum, et festinabit accipere.
¹⁰ Principium sapientiæ timor Domini, et scientia sanctorum prudentia.
¹¹ Per me enim multiplicabuntur dies tui, et addentur tibi anni vitæ.
¹² Si sapiens fueris, tibimetipsi eris ; si autem illusor, solus portabis malum.]
¹³ [Mulier stulta et clamosa, plenaque illecebris, et nihil omnino sciens,
¹⁴ sedit in foribus domus suæ, super sellam in excelso urbis loco,
¹⁵ ut vocaret transeuntes per viam, et pergentes itinere suo :
¹⁶ Qui est parvulus declinet ad me. Et vecordi locuta est :
¹⁷ Aquæ furtivæ dulciores sunt, et panis absconditus suavior.
¹⁸ Et ignoravit quod ibi sint gigantes, et in profundis inferni convivæ ejus.]

Pr 9 (Codex W. Leningrad)

¹ חָ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃
² טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֝֗ף עָֽרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ׃
³ שָֽׁלְחָ֣ה נַעֲרֹתֶ֣יהָ תִקְרָ֑א עַל־ גַּ֝פֵּ֗י מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת׃
⁴ מִי־ פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה חֲסַר־ לֵ֝֗ב אָ֣מְרָה לּֽוֹ׃
⁵ לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י וּ֝שְׁת֗וּ בְּיַ֣יִן מָסָֽכְתִּי׃
⁶ עִזְב֣וּ פְתָאיִ֣ם וִֽחְי֑וּ וְ֝אִשְׁר֗וּ בְּדֶ֣רֶךְ בִּינָֽה׃
⁷ יֹ֤סֵ֨ר ׀ לֵ֗ץ לֹקֵ֣חַֽ ל֣וֹ קָל֑וֹן וּמוֹכִ֖יחַ לְרָשָׁ֣ע מוּמֽוֹ׃
⁸ אַל־ תּ֣וֹכַח לֵ֭ץ פֶּן־ יִשְׂנָאֶ֑ךָּ הוֹכַ֥ח לְ֝חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ׃
⁹ תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ ע֑וֹד הוֹדַ֥ע לְ֝צַדִּ֗יק וְי֣וֹסֶף לֶֽקַח׃
¹⁰ תְּחִלַּ֣ת חָ֭כְמָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים בִּינָֽה׃
¹¹ כִּי־ בִ֭י יִרְבּ֣וּ יָמֶ֑יךָ וְיוֹסִ֥יפוּ לְּ֝ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים׃
¹² אִם־ חָ֭כַמְתָּ חָכַ֣מְתָּ לָּ֑ךְ וְ֝לַ֗צְתָּ לְֽבַדְּךָ֥ תִשָּֽׂא׃
¹³ אֵ֣שֶׁת כְּ֭סִילוּת הֹֽמִיָּ֑ה פְּ֝תַיּ֗וּת וּבַל־ יָ֥דְעָה מָּֽה׃
¹⁴ וְֽ֭יָשְׁבָה לְפֶ֣תַח בֵּיתָ֑הּ עַל־ כִּ֝סֵּ֗א מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת׃
¹⁵ לִקְרֹ֥א לְעֹֽבְרֵי־ דָ֑רֶךְ הַֽ֝מְיַשְּׁרִ֗ים אֹֽרְחוֹתָֽם׃
¹⁶ מִי־ פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה וַחֲסַר־ לֵ֝֗ב וְאָ֣מְרָה לּֽוֹ׃
¹⁷ מַֽיִם־ גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ וְלֶ֖חֶם סְתָרִ֣ים יִנְעָֽם׃
¹⁸ וְֽלֹא־ יָ֭דַע כִּֽי־ רְפָאִ֣ים שָׁ֑ם בְּעִמְקֵ֖י שְׁא֣וֹל קְרֻאֶֽיהָ׃